אפילו מאוד עייפה, והעיניים נעשות נפוחות, והעפעפיים כבדים, והראיה מטשטשת ודמעות של עייפות מבצבצות בקצות הריסים, וקשה לי כבר להסתכל על צג המחשב מרוב טשטוש, וכל מה שאני רוצה לעשות הוא לצנוח לתוך המיטה הרחבה ולשקוע לתוך הכריות התפוחות עד שהחושך יעטוף אותי והרכות תלטף אותי -

אפילו אז, אני מחכה עוד קצת, מכריחה את עצמי לסיים את הדבר האחרון שנותר לי לעשות, מושכת את הזמן עוד מעט לתוך הלילה, כדי שאחר כך, ברגע שבאמת אשקע לתוך הכריות ואצנח אל המיטה הרחבה, התענוג יהיה מושלם עוד יותר, והאושר יתמוסס בתוכי עד קצות האצבעות.

רק עוד מעט, עד שלא אוכל עוד להחזיק את עיניי פקוחות, עד שלא אוכל למנוע מעפעפיי להיעצם, רק עוד רגע קט, ואלך לישון. אז העונג שבהירדמות יהיה מושלם.