כשאני מחכה בלילה בתחנה וסביבי גשם שוטף, וכל מה שאני עושה זה לתכנן מה אלבש מחר:

שמלה אפורה, כובע, מגפיים ומטריה אדומה ענקית.

- שני הורדים הצהובים היבשים, היחידים ששמרתי מהזר ששלחת כשהייתי חולה, ומתחתם הכרטיס שצורף לאותו הזר.

- דיסק של מוסיקת פיות שהשאלת לי.

- מונה הימים שנותרו על השולחן שלי, בדיוק מול העיניים.

- "הרוח בערבי הנחל" שעדיין מונח לי על המיטה, סימניה באמצע.

- האוזניות עם המיקרופון שמשמשות עכשיו אמצעי התקשורת העיקרי ביננו.

- הדיסק שהכינה לי דניאלה עם הנושא כתוב עליו בטוש שחור - געגוע.

- השירים מתיבת הגעגועים שהכנתי לך שמתנגנים בכל רגע שבו אני ליד המחשב.

- החולצה ששכחת פה בפעם האחרונה, תכולה ומכופתרת וכבר חסרת ריח לחלוטין.

- הטלפון בידי, עדיין חם מהשיחה איתך שניתקתי לפני רגע.

אמא החליפה את הוילונות במקלחת. במקום הוילונות הכבדים החצי-שקופים עכשיו תלויים סביבי וילונות ניילון דקיקים שגורמים לי לחשוב על דברים רכים ונעימים. כמו צמר גפן מתוק, או צמר גפן רגיל, או עננים, או קצף.

אתמול התחשק לי להתיישב על הרצפה במקלחת ולבכות עם המים. היום הרפיתי מעט מראש הצינור, צנחתי לאחור אל הוילון שמאחוריי ונתתי לו לבלוע אותי, לעטוף אותי. הוא נצמד לגוף הרטוב שלי כמעט בלחישה, וכשנשענתי מעט יותר לאחור הוא עטף אותי, ברכות, ולרגע הייתי רק קצף גלים. כמעט יכולתי להישאר כך לנצח.

אבל אחר כך שטפתי את עצמי ויצאתי, והוא נשאר תלוי שם כמקודם, סתם וילון מאוד פשוט.

"אני חושב שאני מאוהב בכל חלק ממך בנפרד"

"אני מת עלייך"

"אני חושב שאני ממש יכול להתרגל לאכול איתך ארוחות"

"אני מסוגל להישאר חבוק איתך ככה בערך... עוד הרבה זמן. בערך לנצח"

"ללב שלך יש קצב יפה; פם-פם, פם-פם, פם-פם"

"אני אוהב אותך"

"אני ממש רציני לגבייך"

ואיך בכל פעם הלב שלי עושה קווץ' בפנים וסלטה באוויר.