נסענו למצפה רמון שלושה חברים כדי לשרוף סופ"ש בשקט של המדבר - רחוק מהכל. ארזנו תיקים וערמה של עצים, סיר פוייקה אחד ומספיק חומרים כדי למרוח כל מציאות לרדיד של שפיות - האש ממכרת והאוכל טעים, הדיבורים שקטים ולאט מעמיקים והמדבר מלא כוכבים ולא מקפיא את העצמות כמו שחשבנו. זאת היתה נסיעה לזמן שקצר מדי לטעמי ורציתי לפחות עוד יומיים להיות באבק המדבר ובריח העשן כדי להספיק ולמצות את החוויה.
יום ראשון הגיע מהר מדי.
יצאתי עם הטרוריסט להקיף ברכיבה את שדות החיטה שהתחילו להשתבל והרוח שורקת בחספוס בין העלים המאורכים והמלענים שהתחילו לבצבץ לשמים.
האוויר הזה עושה לי טוב. חזרתי מעט לשחות ובכלל התקופה האחרונה בסימן חזרה לכושר ותזונה טובה יותר.
הכדורגל מהצד השני גובה מחיר כבד יותר - הגוף פחות אוהב את המשחק הזה אבל הנפש משתוקקת לו ואני מתרגש ושמח לקראת המשחק כמו ילד קטן כל פעם מחדש. היו לי שבועיים חלשים של משחקים רעים, יש גם תקופות כאלה. למדתי לשחרר ולהבין שזה גל, פעם למעלה פעם למטה - עכשיו הייתי למטה והינה זה מתחיל לעלות.
תמיד שואלים אותי "מה איתך?" ואני מרגיש שאף פעם אין חדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fresh Green Freedom