נסיבות ה"אירועים" בתקופה האחרונה, והזמן לא מאפשר לי אבל החורף עושה את שלו ואין כמו הרגע הזה שבו אפשר לשמוע שמתחיל לטפטף, כמו רעש של רסיסים זעירים של זכוכיות נוקש על התקרה הגבוהה של הבית ולהיזכר .. בחורף שעבר, ובזה שלפניו.. וכמעט תמיד באותה התחושה, כי כל חורף, לפחות אצלי בבית, נמצא תמיד סיר עם מרק .. כל פעם חידוש אחר, מרק אחר, בטעם טוב של חורף.
כל פעם אמא והרעיונות שלה.. וכל פעם מרק חדש שנוסף לרשימה.. וככה להתענג.
אין כמו מרקים בחורף/קפה בלילה.. כמו עכשיו. מול המחשב, אחרי .. שנות אור כמעט שלא ביקרתי, לא אצלי בבלוג ולא אצל אחרים. אבל החורף. החורף מושיב אותי פתאום כאן, מול המסך הדק בשביל להתמסר לתחושה החמה הזו, בשביל להתחיל לקבל את ההרגשה..לתת לה לחדור עוד יותר ולהרגיש אותה..את ההרגשה הזו שהחורף -או יותר נכון הסתיו, כבר כאן ממש כאן.
אתמול בלילה, הרגשתי כל כך שזה כאן והייתה אווירה קרה-חמה .. כי בכל זאת יש משב של רוח לא קרה במיוחד אך גם לא חמה, והגשם מרטיב פתאום ומציק על האף, על הריסים, על העפעפיים, על החולצה שמעט חשופה בכתפיים.
ובכל זאת יש חום שעוטף כי זה מרגש כזה שאחרי כל הקיץ החם, אחרי כל החום המטורף הזה שהיה כל העונה כאן בארץ, ובעולם בכלל.. הכדור מתחמם... אחרי כל החום והשרב הגשם שבר את הכל והכניס איתו את הסתיו.
אתמול בלילה, הרגשתי כל כך שזה כאן כשהייתי עם אנשים שקרובים ללבי כל כך, והיה לנו ככה...נעים כל כך ביחד. להסתובב, להתרגש מהאווירה שעטפה מסביב. הסתובבנו במרכז הכרמל, עושים את דרכנו לאחד הפאבים בו היה במה פתוחה ואני כמובן ניצלתי את הרגע ובלי לתת לראש שלי להתחרט ולהטיל ספק - אולי אני מתרגשת יותר מדי אולי לא בא לי ולא ידעתי שאני הולכת לשיר היום ...לא עשיתי שום חזרה על שום שיר... ..
לא. כבר לא היה את זה הפעם.
כנראה בגלל שאני כבר בקושי מסוגלת לאפשר לעצמי לשיר במשך היום והשבוע ... מוצאת את עצמי מתאמנת בערך פעם בשבוע/לעתים אפילו פעם בשבועיים... עצוב מעט, חבל לי כל כך.
אז כנראה שפתאום כשיש לי את ההזדמנות אני לא חושבת פעמיים ומנצלת כל מעמד וכל אפשרות, ושולפת לעצמי שיר מתוך מגירת השירים העמוסה שבראשי וחוטפת לאנשי הבמה את המיקרופון, ואת הרשות לקחת את שני המקלות המופלאים האלה שעוד יותר מכניסים אל תוך הקצב ולהתיישב אל מול הסט-סט התופים הענק של להקת הבית של המקום העברתי לידי אחי המוכשר להפליא עוד יותר. כן. הופענו ביחד. הוא מתופף ואני שרה, ועוד בחור מקסים שמנגן לי .. ובנוסף אליו קלידן וגיטריסט חשמלית. אח. איזו אינספרציה!! השראה ואהבה. אהבה שלי היא השירה הזו שמחדירה בי כוח רב וחיים ומפזרת ומנחילה אותם אל תוך אלפי מליארד תאים בגופי, ומחזירה אותי לחיוּת של ממש.
מיד אח"כ המשכנו לטייל ובדרך עצרנו לאכול טורטיה עם קבאב וקולה. התיישבנו והתבוננו מסביב, לנוכח כל אותם הילדים, הנערים, המבוגרים, שטיילו בעיר, אחרי הגשם ..אפשר לקרוא לו היורה? או שזה..עדיין לא נחשב לגשם הראשון?!...
היה מחליק טיפה וריח כזה קצת כמו של חורף עדיין לא ממש אבל כבר מכניס לאוירה.
ככה בדרך חזור בוחנת מקומות בהם עברתי גם בשנה החולפת, נזכרת בעצמי בחורף שעבר, היכן היו צעדיי, היכן הייתי אני בגופי ובנפשי, ועודני היום.
טיפות של גשם שנדחקו אל צידי השמשה הקדמית, אליהם הווישרים לא הצליחו להגיע בשעה שניגבו את הזכוכית מהטפטוף, זולגות לכל מורד השמשה עד התחתית ויורדות אל חלקו הקדמי של הרכב. ממשיכות מטה עד שהן נופלות, וחלקן נעצרות ומתייבשות כבר עד הבוקר.. ונעלמות, עד הטפטוף הקרב ובא. עדיין לא הצלחתי ממש להריח את הריח הזה שתמיד בא אחרי הגשם כשהוא נפסק אבל מספיק להסתכל עליהן בצידי השמשה ולהרגיש שהחורף מגיע.
נכנסתי הביתה, עייפה עד טירוף, פושטת את בגדיי אל הכביסה ועדיין, למרות הטיפות שבחוץ, נכנסת למיטה בשורט וגופיה...
מתרגשת..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
