יש לי חברה שעיקר הקשר שלנו מתבסס על יציאה לפאבים. זה לא במקרה שאני החברה ליציאות, אני אחלה ווינגמן. כשרק הכרתי אותה לפני כמה שנים היא היתה רווקה מושבעת, בלי שום רצון או צורך למצוא זוגיות קבועה. בזמנו היא חיפשה רק דבר אחד ואני הייתי שותפה מושלמת לציד בגלל שאני לא מתחרה איתה על המשאבים ולא חוששת מלקבל סירוב. פעלנו כמו שתי לביאות שסוגרות על טרף אני הייתי מובילה אותם והיא היתה סוגרת את המלכודת. זה עבד לנו טוב, שתינו הרווחנו מההסכם הלא-מדובר הזה בינינו. אני הייתי מקבלת אישור שאני עדיין שווה ושיש לי את זה והיא היתה מקבלת.

בזמן האחרון הסידור הזה נפסק. אנחנו כבר לא צדות באופן פעיל. סתם יושבות ולפעמים ניגשים אלינו גברים. היא לא מאפשרת לאף אחד להתחיל איתי. אולי היא מנסה להגן עליי, אולי כבר לא מתאים לה הסידור הזה ואולי היא פשוט רוצה להיות היחידה שמתחילים איתה. מיד כשהם מתחילים לדבר, עוד לפני שאני מספיקה לענות היא מזהירה "היא נשואה!" כאילו אני איזה פצצה מתקתקת שרק מחכה להזדמנות לבגוד בבעלי. אני לא אדם בוגדני ובמערכת היחסים שלי עם בעלי אין מקום לקנאה. כי שנינו יודעים שכבר יש לנו את הטוב ביותר בבית ואין לנו צורך לחפש ריגושים חדשים בחוץ. אני לא מסתירה את הנישואין שלי, אבל אין לי שום כוונה לפרסם ולספר לכל אדם שאני פוגשת שאני נשואה. הזוגיות שלי היא ביני לבין בעלי, היא פרטית ואני מתיחסת אליה כדבר מקודש ולכן אני לא חושפת את פרטיה לעיני כל. מאותה סיבה אני גם לא כותבת על מערכת היחסים הזאת בבלוג. לבעלי מגיעה הפרטיות שלו וכך גם לנישואין שלנו.

אני לא משקרת או מוליכה גברים שולל בשביל משקאות בחינם. אני פשוט לא אוהבת לחשוף על עצמי פרטים וזה כן מחמיא לי כשמתחילים איתי. ברגע שזה הופך ממרומז לישיר אני תמיד מודיעה שאני תפוסה באושר, אבל לדעתי אין צורך שאחלוק את הפרט הזה לגביי עם כל אחד שרק מסתכל לכיווני. אף גבר לא מתחיל עם בחורה באמצעות הזמנתה ישירות אל מיטתו, זה הרי תמיד מתחיל בשיחה תמימה ולמען האמת אלו בין השיחות הכי מעניינות שיצא לי להשתתף בהן, בעיקר משום שאני לא כל כך מדברת עם אנשים ביום-יום ובשיחות מהסוג הזה בדרך כלל מגיעים לנושאי שיחה שהם בכלל לא יום-יומיים. בגלל שמעורב בשיחה הצורך להשאיר רושם רשימת הנושאים בדרך כלל תכיל תחומים שהם לא בדיוק באיזור הנוחות של אף אחד ממשתתפי השיחה. אני לא מדברת על אלו ששואלים אם זה כאב כשנפלתי מגן-עדן, אלא על אנשים אינטליגנטים שבאמת מעוניינים לשמוע דעות שונות משלהם בכל מיני תחומים ובמקרה הם רוצים לשמוע את הדעות האלו מבחורה שנתפסת כאטרקטיבית בעיניהם. בדקות השיחה האלו אני יכולה להיות מי שאני רוצה, לשחרר את כל הכובד שמצטבר בלימודים או בעבודה, לחמוק מתחת לחרדה, להתנתק מכל המתחים ולצפות בעצמי מרחוק. אולי ככה מרגיש מי שעושה מדיטציה, לי זה פשוט עושה טוב.

ייתכן ותסכימו איתה, אישה נשואה לא צריכה לאפשר לגברים זרים להתחיל איתה. זה נכון, גם אני חושבת כך. אבל בין הרציונל והרגש נפער נקיק עמוק שבו כל מה שאנו מכירים נופל, מתערבב ויוצא שונה לגמרי בגדה השניה. אני מנסה להיות כנה עם עצמי לא רק בכתיבה, אלא גם בחיי ולהיות מחוזרת זה דבר שאני צריכה. אני נהינת מהשיחה הקולחת ואני אוהבת שמתחילים איתי. זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. אני לא מכירה אפילו אדם אחד שלא אוהב להרגיש נחשק. זה מרים את הביטחון ומלטף את האגו וכאשר אני יוצאת איתה זה נלקח ממני. חוץ מזה, אני יכולה לדבר בשם עצמי, אני לא צריכה שמישהי אחרת תהיה הדוברת שלי.

תמיד רציתי להרגיש שרוצים אותי. זה התחיל עוד כשהייתי נערה, לכולן סביבי היה חבר ואני הייתי לבד. כמה רציתי שלמישהו יהיה קראש סודי עליי. זה אף פעם לא קרה ואני נשארתי עם הצורך הזה להיות מחוזרת. זה משהו שתמיד יהיה בי בלי קשר לכמה מאושרת הזוגיות שאני נמצאת בה. זה ריגוש שלא מקבלים בזוגיות, בזוגיות בריאה ויציבה אין לאף אחד מבני הזוג צורך לרדוף אחרי השני במטרה לבדוק כל רגע אם הוא עדיין אוהב. בזוגיות יציבה יודעים שאוהבים ולא צריך לקבל אישורים כל הזמן. סצינת הדייטינג לעומת זאת דומה יותר ללוחמה פסיכולוגית ושיטות תעמולה מאשר לקשר בין-אישי. ההגדרה של תעמולה היא שינוי דפוסי התנהגות של האחר באמצעות הפעלת מניפולציות על סמלים מוכרים. לגרום לזר להתאהב בך זאת תעמולה. להגיד את הדבר הנכון שיפיל דומינו של משפטים שיעוררו רגש זה כמעט מדע מדוייק ושימוש בטקטיקות האלו דורשות מאמץ קוגניטיבי שמופעל רק אם היא באמת שווה את זה.

היצר הזה קיים בכולנו. אם הוא לא היה קיים המין האנושי לא היה מתפתח. לצייד הזה יש מטרה ביולוגית ברורה מאוד והיא למצוא את הפרטנר בעל המטען הגנטי הטוב ביותר. החיפוש ממשיך אצל רובנו גם אחרי שמצאנו אותו. מסיבה זו אנו נפרדים, בוגדים או מפנטזים. לפעמים אנו ממשיכים את החיפוש סתם כדי להבין בכל פעם מחדש שהציפור שאצלנו ביד טובה פי כמה מזו שעל העץ ואז אנו נהנים מהתאהבות מחודשת בבני הזוג שלצידנו כבר שנים.

הצורך להרגיש רצויה לא מוגבל לחיזור בעל אופי מיני. גם לקבל תשומת לב מהמרצה בכמויות ששאר הסטודנטים לא זוכים להן זה חיזוק אדיר לאגו. בייחוד כאשר מדובר במרצה שנתפס בעיניי כעילוי. רמת ההערכה וההערצה שלי לכישרון שלו הפכה לקראש של ממש ואת כל שנת הלימודים הקודמת ביליתי במאמצים להתעלות על עצמי ועל כל שאר הסטודנטים ולהיות הכי טובה בכיתה כדי לקבל את האישור שלו שאני שווה משהו. באחד השיעורים האחרונים הוא עמד לידי, ודיבר עלי עם האסיסטנטית שלו. בתנועת דרך אגב הוא הניח יד על כתפי ואמר "אני מת עליה". את החיוך לא היה ניתן להסיר מפניי במשך כל השבוע. במועד אחר, בחופשת הקיץ פגשתי אותו במקרה בעיר תחתית בזמן שהוא היה בדייט. התחבקנו כמו חברים ותיקים וכשהדייט הסתכלה בבלבול הרגעתי אותה והסברתי שאני תלמידה שלו "הכי מוכשרת שלי" הוא הוסיף. התלהבתי כל הערב. זה לא משנה בכלל אם הוא התכוון לזה באמת או שפשוט רצה להיות נחמד. העובדה שמישהו במעמדו בכלל זוכר מי אני היא לבדה סיבה למסיבה. הייתי פשוט רעבה לתשומת לב ממנו וכשגילינו שהשנה הוא לא ילמד אותנו תהיתי באוזני חברה לכיתה כמה זמן צריך לחכות עד שהוא כבר לא יחשב כמורה שלנו ואוכל לשלוח בקשת חברות לפייסבוק האישי שלו (לציבורי עשיתי לייק מזמן). אני מתגעגעת לשיעורים שלו בכל יום שלישי, היום שבו אני לוקחת את קורס ההמשך לקורס שלו ותוהה אם גם הוא מתגעגע לכיתה שלנו. אתמול בלילה קיבלתי את התשובה בדמות בקשת חברות בפייסבוק מהמשתמש הפרטי שלו.

הרעב נכון גם לקשר בין חברים. באותה מידה בה אני חייבת להיות הכי טובה בכיתה ולזכות באהבתו של המורה הייתי רוצה להיחשב בעיני מישהו לחברה הכי טובה. זה נושא שלוחץ לי חזק על נקודות רגישות מכיוון שבפעם האחרונה שהוגדרתי כך עדיין שיחקתי בבובות. אני לא נמצאת בראש סדר העדיפויות של אף אחד מחבריי וזה לגיטימי לחלוטין. הם לא חייבים להרגיש כך כלפיי אך גם כאן, הפער בין הרציונל לרגש עמוק ונדמה כחסר תחתית ואני מוצאת עצמי כועסת ופגועה על שאני לא נמצאת בראש סדר העדיפויות של מי שכן נמצא במקום הזה אצלי. תמיד יהיה משהו או מישהו חשוב יותר והידיעה הזאת גורמת לי לסגת צעד ענק אחורה ממקום שעד לפני רגע רציתי לעמוד בו.

בתור חברה יש בי מעלות ברורות מאוד. אני מקשיבה מצויין ומסוגלת לשים את עצמי בנעלי חבריי כדי לתפוס את הפרספקטיבה שלהם על חייהם. אני יודעת כיצד לכוון אותם לעזור לעצמם ולא רק לתת עצות יבשות וקלישאתיות שלא תורמות מאום. אני אפילו לא מבקשת שמישהו יעשה אותו דבר בשבילי. רק שלא אהיה להם כמובן מאיליו. למרות שאני מוכנה לאייש את התפקיד הזה, אני לא מוכנה להיות פסיכולוגית בהתראה קצרה שאפשר גם לבטל לה בשניה האחרונה או לנפנף אותה כשיש משהו קצת יותר אטרקטיבי באופק. ידידות אמורה להיות נטולת כל קנאה אך זה לא המצב אצלי כי פעם אחר פעם אני מקבלת אישורים והוכחות לכך שאני כעת ותמיד אהיה בתחתית סדר העדיפויות בעוד האנשים שאני מגדירה בחברים תמיד יהיו אצלי בראשיתו.

אני קצת מאוהבת בכל הגברים בחיי ורוצה שהם בתורם יחזירו לי אהבה.