חשבתי על זה כבר כמה פעמים.
התאהבות גורמת לבנאדם להיות מטומטם. מנוון שכל. כשאתה נכנס למערכת יחסים עם בן\בת זוג, אתה הופך למכונת רגשות וכל יום אתה בן אדם שונה.
כמובן שאני לא מדברת על אהבה בריאה וטובה של סרטים... אלא על התאהבות, (ועל הסרטים שאתה יוצר בראש שלך מרגע שנכנסת לזה...)
אני לא יודעת מה איתכם, אבל כשאני מתאהבת במישהו, אני יוצרת סרט ששפילברג לא היה חולם לביים.
קודם כל, כל מילה שיוצאת מפיו היפה ומפיץ ריח השושנים של בר המזל שזכה שאתאהב בו מתפרשת לחמישים פירושים שונים ומשונים.
שנית, אני יכולה לחלום עלינו ביחד והכל טוב ומושלם, ובבוקר לקום עם הרגשה כ"כ נעימה, כאילו זה באמת קרה והכל טוב ויפה, ולא רק זה- אני אפילו עוד יותר מאוהבת בו!!!
אין לי כח להמשיך להתפלסף על זה.
מה שבעצם אני אומרת, זה שהרבה זמן לא אהבתי מקרוב. וזה חסר לי!!!!!!!!!!!!!!!
לצערי, מישהו שאהבתי מאוד, ואיתו דווקא לא הייתי כל כך מסונוורת... העניינים לא הסתדרו כל כך, וכבר ארבעה חודשים אנחנו לא בקשר... אני מתגעגעת אליו, אבל מנסה להתגבר.
כבר לא אכפת לי אם זה לא יהיה הוא, אבל אני מתגעגעת לאהבה.
אתם יודעים... פרפרים בבטן וזה...
אוי... אבל אין לי כח לסתם אנשים מעצבנים. אין לי כח לדייטים או בליינדייטים. אני רוצה כבר שיגיע האביר שלי... ולא על סוס, כי הוא סתם יפריע.
פשוט שיגיע, ושאני לא אצטרך לפגוש כל מיני פלצנים בדרך ואחכה לרגע שיעלמו לי מהעיניים...
הגיע הזמן לאהבה. חורף זה הזמן שלי. חורף גורם לי לרצות אהבה.
אולי כי האהבה הראשונה שלי היתה בחורף.. אולי כי האהבה השניה שלי היתה בחורף...
בקיצור, אין כמו חורף!! ולנוח רגל על רגל ולעשות רק מה שטוב לי...
אוי, חלום..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
