המחסן של כאילו

אני לא אוהבת להיות עירה למציאות זה די מעציב אותי עם כמה שאני יודעת שזה כביכול יותר הדבר הנכון אבל 

מה שקורה שכשאני סחית [בססאטלות] אז אני פנויה להתנתק מהמציאות ולחיות בסרט.

וכשאני ססאטלות אז אני רואה אחכ מה קורה ססביבי כי אני רגועה והכל הולך פייפן אני צריכה להיות חליפה ואז העולם יהיה יפה יותר .

כנראה.

אני מושלמת כמו שאני,

שינויים למטרה יקרה יערכו רק בקיום ועשייה, חשיבה פוגעת בתהליך.

אז כן כשמשהו לא הולך במקום להיות קורבן קוקסינל כבר גדלתי להבין שאני צריכה לקום ולשנות ושאף אחד לא יבוא לשנות לי ואם כן אז כפרעליהם.

אז מה עושים כשאין מוטיבציה לקום ולשנות? שאתה מבואס אז גם לא אכפת לך ובו בעת אתה לא רוצה להשאר ככה.

שלכם, מבולבלת , חסרת חשיבה קדימה, בודדה והזויה.

איך שלא קוראים לי בבלוג...

הייתה לי איזה תקופת שחרור אדירה שהפסקתי לשפוט את עצמי והלכתי עם טרנינגים ועשיתי מה בזין שלי ומשהו קרה לי. והוא כבד והוא יושב עלי.

והייתי ילדה טובה ורציתי לעזור בבית ורציתי להשתפר ורציתי להיות מאושרת.

ונחתה עלי כזאת סוציומטיות מסריחה... לא אכפת לי שאני בגיל הזה להיות כזאת כי זה לא נכון כי זה לא באופי שלי לדאוג לכסות את התחת של עצמי אני ארצה גם לעזור לאחרים אחרכך.

נמאס לי מהקול המונוטוני דקסטר הזה בראש שלי למה זה מחרפן אותייייייי!!!!R$%#!#RT%

פסיחוזה  של מחזור...

משהו בי מת ואני מחפשת איך לחשמל אותו חזרה לחיים.... מיאו

1,2 CLEAR!!!!

אהה ושיהיה לי בהצלחה בתאוריה