התבגרתי.

אני לא חושבת שאני בן אדם שמסוגל לתאר במילים תחושה 

הלוואי והיה לי את היכולת להסביר איך זה להרגיש עכשיו,אני יכולה לנסות

אני בכיתה י"ב,זה עומד להיות השבוע האחרון שלי(בערך) בבית הספר,בתיכון-לתמיד בתור תלמידה

הפעם הבאה שאני אדרך בתוך מסגרת תהיה בצבא,תפקיד עם המון אנשים חדשים,במקום שונה,בזמנים שאני לא מכירה 

עברתי המון בזמן הקצר הזה שאני חיה,מזה 18 שנה בכלל?

הרבה דברים ראשוניים עברו לי

לכתוב,להיכשל במבחן,להצליח,להשתתף בטקס,לשיר מול קהל,לרקוד מול קהל,

להבריז,לאחר לשיעור,להגיע בזמן,להתחצף למורה,לקבל עונש

לטוס לחו"ל,להתקבל,לא להתקבל,לשלוח מכתב ולקבל,להשתכר,לשחות שחיה לילית,

להתנשק,להתאהב,לעשות אהבה

ועוד המון...

פתאום אני לא ילדה קטנה ואני חושבת שזה דבר מעולה-כל ההזדמנויות נפתחות בפני עכשיו...

אבל דווקא עכשיו בא לי לחזור אחורה,להתחיל ולעשות בדיוק הכל מההתחלה

זה פשוט לא נקלט

לא נקלט שהחיים שלי עומדים להתחיל עכשיו,

שהחיים שלי הולכים להשתנות בגלל גיל

פתאום קלטתי כמה גבהתי,רזיתי והשתנתי

ואני לא מתחרטת על כלום

אני פשוט...לא קולטת.