|
 כינוי:
שומרת הזמן בת: 33
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
 הימים שגורמים לי לבכות..
לא,אלה לא סתם ימים רגילים....שאמא פה ושם צועקת,פה ושם נפגעת מחברות ופה ושם נפגעת מעצמי.
נכון,מכול הדברים האלה אני בסוף יוצאת בוכה,מכאיבה לעצמי,פוגעת באחרים,מורידה לעצמי את הביטחון העצמי וגורמת לי להיראות טיפשה וחלשה.
לא,אלה ימים שאני בוכה,בגלל הסיפורים,בגלל כול הזוועה ובגלל מה שקרה.
היום היה לנו טקס בבית הספר,כמו בכול בית ספר אחר..אני לא חושבת שהטקס שלנו שונה,הוא מעביר את אותו מסר,הוא יפה ומושקע..
אבל מאחורי זה נמצא סיפור ממש עצוב..לשמוע את כול המשפחות השקולות ומדברות ובוכות..
אחרי הטקס חזרנו לכיתות ודיברנו על החללים,אם יש לנו במשפחה מישהו שמת ודברים כאלה.
לי אין,ואני בכול זאת בוכה..
זה גורם לי להרגיש מוזר,נורא מוזר..בצפירה לא יכולתי לעמוד בזה ופשוט פרצתי בבכי,לא יכולתי לעצור את הדמעות.
שהסתיימה הצפירה התישבתי וחברה שלי ניסתה להרגיע אותי..הדמעות המשיכו לרדת..
זה מה שקרה לי ביום השואה כול הטקס בכיתי וחזרתי בגימגום אחרי כול מילה של שירים ששרו או של קטעים שקריאו..אבל ליום השואה אני מרגישה יותר שייכת,סבתא רבה שלי(ז"ל) איבדה את כול המשפחה שלה בשואה וסבא שלי(ז"ל) גם איבד את רוב משפחתו..
נורא קשה לי עכשיו לחשוב על זה שהיו עוד מעט זיקוקים,שמחה,בילויים...איך? איך אפשר לעבור מעצב לשמחה...זה נורא קשה לעיקול..
איך עבר עליכם היום הזה?
אביב
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
