אני מרגישה שכולם מקטינים אותי,שונאים אותי,חושבים שאני מוזרה..

זה בהחלט לא הרגשה טובה.

החיים שלי הם מבוך אחד גדול,

כול פניה לא נכונה והדרך לצאת החוצה מסתבכת עוד יותר..

אני כול הזמן מחפשת רמזים שיעזור לי לצאת החוצה.

אני מחפשת מישהו,חבר,ידיד,קרוב משפחה שיוכל להוביל אותי החוצה.

אני כול כך זקוקה למישהו אפילו שיניח לרגע קט,לשנייה את ידו על כתפי וינסה לנחם,אפילו עם הוא לא יגיד כלום וסתם יחבק

אני ארגיש באמת הרבה יותר טוב.

לכול אחד בחיים יש משהו שמפריע לו,יש כאלה שיש להם יותר בעיות ויש כאלה שיש להם מעט..

אם היו שואלים אותי מי אני אז הייתי אומרת שאף אחד מהם,אין לי כול הרבה בעיות:כול הבעיות שלי מבוססות על דברים כאלה ופשוטים והתשובה נמצאת לי מול העיניים..אני לבסוף מוצאת אותה.

ואני לא יכולה להגיד שאין לי בכלל בעיות...אני באמצע.

אולי הגזילת זמן הזאת הייתה לדעתם שטותית או לא חשובה ועכשיו סתם בזבזתי כמה דקות מחייכם ..

אבל תדעו לי שזה ממש חשוב לי לדעת שמישהו קרא את זה ואולי חלק מכם הבין אותי...

היה לי מאוד חשוב להוציא את כול הרגשות והעומק הזה החוצה,אפילו עם הבלוג שלי נטוש ואין כאן שום תגובה,

אני בטוחה שיש אנשים שקוראים..

תודה רבה על זה שנתתם לי לגזול כמה דקות מחייכם כדי לספר לכם על מה שאני מרגישה.

אביב