זוכר את היום הזה,אהובי?

שישבנו רק שנינו על הספסל?

כן..הספסל שם,ליד הגן.

זוכר איך לא הצלחנו לדבר?

ואיך הבטנו אחד על השני בחיוך?

אני כן,המבט שלך- שאמר כול כך הרבה.

זוכר שהיה שקט?

שכול מה ששמענו היה הציפורים שמעלינו?

כן,אלה היו עורבים.

ומה קרה עכשיו?

אחרי..לא כול כך הרבה זמן?

אתה שוב יושב על הספסל הזה,הפעם עם מישהי אחרת

והמבט?

כן,אתה מביט עליה באותו מבט..בחיוך,וכך גם היא

שקט?

לא,היום יש ליד כביש,שומעים צפירות של מכונית.

ומה יקרה לה? כמוני,תיהיה שלך?

אני מקווה שלא,

אורן באה,עוד מעט..עוד כמה שעות!

אני כול כך מאושרת ^^

אביב מירה .ל.