בודדה נפשית

אך מלאה באנשים ש"אוהבים אותי" פיזית...

אני רוצה להלך על החוף ולהרגיש את החול נדבק לרגליים שלי,את הריח המלוח ממלא את אפי,את הרוח מקררת ומצננת את גופי..

אני צריכה להגיד תודה,להרבה אנשים..הרבה אנשים שאני אוהבת,

שהצילו אותי...אני יכולה להגיד שאם הם לא היו מופיעים לא הייתי פה,וזה באמת,

הדיכאונות שהייתי בהם שנה שעברה ובסודי הרסו אותי...

פגעו בי שהיה לי קשה לחזור לעצמי...

ואז הרגשתי תחושה כל כך טובה,שיש לי בשביל מי לחיות...תחושה של אהבה שממזמן לא הרגשתי,

אולי היא קצת נעלמה השבוע הזה..אבל אני מרגישה אותה,בתוכי והיא נותנת לי כוח..

אבי, 

אני לא יודעת מה איתך ,

אבל אני אוהבת אותך ומודה לך..ואתה תיהיה חשוב לי לא משנה מה יקרה.

תודה ,תודה רבה לך.

אביב מירה .ל.

נ.ב. הייתי צריכה לנשום ממש עמוק לפני שלחתי את זה...(כמו ששמתם לב אני די מפחדת לכתוב דברים שאני מרגישה ...במיוחד שאנשים שאני לא רוצה  נכנסים לבלוג >> )

נ.נ.ב. למה דווקא אבי? תחשבו בעצמכם..