אתמול כמעט נפלתי על שיח מלא קוצים וקרשים שבורים(וחדים! מואהאהאה)

זה היה מפחיד..מזל שנפלתי אחורה ולא קדימה

אני חולה...מצוננת עם כאבי ראש וכאבי בטן..וואו

עוד מעט בצפר,אין לי מה לעשות בבית..

משעמם פה

לחולות אני לא יכולה ללכת...קר מדי

לסבתא שלי...היא בירושליים

לעבודה של אבא שלי... לא,אין סיכוי..זה רחוק מדי

למקום אחר...אין לי מקום אחר(תזכורת: למצוא מקום חדש)

קורים דברים ממש מוזרים בזמן האחרון

אני לא יודעת למה וגם איך להסביר את זה

אני פשוט...מרגישה שמשהו שונה אצל כולם

וגם אצלי..

מוזר,התחלתי לדבר על בגרות ועל הבטחות..

שבעצם אני לא מסוגלת לעמוד בזה

אני אפילו לא מנסה..

קל לדבר וקשה לעשות.

דיברתי עם אורן לפני כמה ימים,

היא סיפרה לי שהיא לא מוכנה ללכת לבית ספר רגיל,בקשר לחזרה לארץ,לשיחה עם שרה(הפסיכולוגית שלה)..

ואז היא נתנה לי לדבר,הראתי לה נקודות שהיא לא ראתה בכל הסיטואציות האלה,

מצבים ודברים שהיא לא שמה לב אליהם..דברים מנוקודות מבט של מישהו אחר.

למדתי שצריך לנסות להיכנס לנעליים של מישהו לפעמים

או לדברי צפי(הפסיכולוגית שלי): "להיכנס לנעליים של מישהו אבל לא לצעוד בהם"

אז מה איתכם?

אביב מירה .ל.