לך,

אני לא מוצאת את המילים הנכונות

,כדי להגיד לך מה אני מרגישה..מה אני באמת רוצה..

אם רק הייתה יודע מה אני באמת חושבת עלייך;

אולי...אז אולי הייתה מתנהג אלי אחרת.

                                                        אביב

לזר אחד שנמצא אי שם בעולם,

היי,נעים להכיר.

שמי אביב ואני עוד בת 14,מנומשת,נמוכה..

אדם רגיל,כמו כל אחד אחר.

יש לי רגשות-שאני מביעה בצורה מוזרה ולפעמיים גם לא מראה אותם

יש לי חלומות-אני כל כך אוהבת חלומות,חלומות זה דבר נפלא. ורק החלומות הכי רעים שלי מתגשמים(לא כולם,רובם)

יש לי סודות-הרבה סודות,שאני שומרת בבטן...על עצמי,על חברות,על המשפחה.ואני ממש שמחה שאני יודעת לשמור עליהם

יש לי בעצם כל מה שיש בכל אחד.

היי לך,נעים להכיר.

שוב מכתב,אני נודניקית.אני יודעת.

אני עיוורת,האנשים הכי טובים,הכי מצחיקים,הכי...אמיתים עומדים מולי,החברים שלי

ואני עיוורת,לא רוצה לראות,מכחישה את העבודה שיש לי אותם

מתבודדת,מתכווצת ונעלמת בתוך עצמי..פוגעת בהם בלי כוונה,אני ממש מצטערת,אני לא התכוונתי שזה יצא ככה.

זר! שוב אני,

כל מה שטוב מדי-לא מציאותי

וכל מה שאין לו הוכחות-מציאותי.

זה מסובך,אבל מצאתי לזה הרבה הוכחות,רבות..מוזר,אנשים חושבים שההפך הוא נכון.

מה אתה חושב?

היה לי דבר טוב,לא טוב מדי,טוב....כי הוא היה,מציאותי נקרא לזה,אז מה עם הוא היה? זכרונות זה דבר חזק

שישאר לנצח,גם אם נרצה או לא נרצה בכך,הוא ישאר ואנחנו תמיד נזכור אותו.

זכרונות מביאים לי כוח,מלמדים אותי לא לעשות טעויות,אפילו שאני עושה אותם שוב

אני "לומדת".

יש אנשים כל כך חזקים שם,שעוזרים לי לקום

ואני נופלת,מקשה עליהם...אני מטען כבד ושלילי

הם מוותרים לפעמיים ומניחים אותי בזהירות על הרצפה ולפעמיים מרוב עצבים זורקים אותי,מגיע לי קצת להיפגע.

אבל אחר כך הם רואים אותי,ומרימים אותי שוב,מושכים אותי למקום טוב יותר

ואני פשוט עיוורת,לא רוצה לראות את זה,לא מאמינה לך,מכחישה.

אני מצטערת.

שוב שלום,

אני כל כך שונאת אותם,

שהם פוגעים בי,בלי לשים לב.

אני אוהבת אותם,הם לא יודעים על כמה...

הם עוזבים אותי,נותנים לי להירקב.

אבל אחר כך הם באים,זה בא עם מצבי הרוח שלהם.

מוסיפים לי אדמה,דשן,משקים אותי במים מאכילים אותי

ואני פורחת.

ואז הם שוב שוכחים,ואני נרקבת שוב,גוססת

וככה הכל מהתחלה.

ואחרון,

סוף זה תמיד התחלה של משהו חדש

מכתבים עם הרגשות שלי,או שעלי לקרוא להם "סיפורים" ?

מכתבים עם מלא רגשות בפנים,

ללא מסר

ללא פואנטה

כל אחד יעשה עם אלה משהו אחר

אחד ישרוף אותם וינסה לשכוח אותם כמה שיותר מהר

אחר ישמור אותם במגירה ויוצא שהוא מרגיש שהוא צריך לקרוא

עוד אחד יקרע לחתיכות קטנות,יזרוק בפח ואחרי כמה זמן יוציא אותם שוב(כמה שזה נשמע מגעיל P=) וידביק את החתיכות

וככה הלאה

מה אתה תעשה? אני לא יודעת,אבל אני לא אתנגד,אני לא יכולה לעשות עם זה כלום חוץ מלנסות לשכנע לשמור(ואני מקווה שתעשה זאת).

אני יודעת לקבל הערות,לפעמיים אני מראה שנפגעתי אבל אני יודעת לקבל,והאמת שאני ממש שמחה שאנשים נותנים לי הערות,הם מראים שאני חשובה להם....ככה אני מאמינה לפחות.אני מקווה שזה נכון

שלך,

אביב מירה .ל.

אני באמת חסרת חיים -_-" כתבתי את המכתבים האלה סתם

הם ללא פואנטה...לא מיועדים לאף אחד(חוץ מהמכתבים של המצטערת על החברים....אני באמת מתכוונת לזה,)

רציתי לכתוב מכתב למישהו,אבל לא הצלחתי..לא מצאתי את המילים הנכונות

לכן כתבתי לזר מוחלט,על דברים שונים לחלוטין..

אבל את המכתבים האלה אנשים יקראו,אנשים שאני רוצה...אז הם בערך נשלחו..

אוח לא משנה

לילה טוב =)