אני לא אדע בחיים איך זה

וגם לא מאחלת את זה לעצמי

אבל מסרטן,אני לא אמות.

מצחיק אותי שהוא פשוט כל הזמן מקיף אותי,כל כך הרבה יקרים לי חולים בו

רק בגלל זה אני כל כך בטוחה במה שאני אומרת

כבר אהבתי

כבר נשברתי

בכיתי אלפי פעמים

וחייכתי מליוני חיוכים

ועכשיו אני רק רוצה אותך חזרה

כמה סתומה יצאתי כשאמרתי "אסור לנו" וצחקתי.

כבר לא מרגישה כלום

מתה להרגיש את הצמרמורת הזאת שוב

את הציפוריים ששורטות לי את הכאב

את החום הבלתי מוסבר שמתפשט לי בגוף כשאתה שם,וגם לפני

כשאתה רק מסתכל לי לתוך העיניים

ויודעת שאתה מחפש יותר מסתם שיחה אל תוך הלילה

כבר לא מרגישה כלום

לא אהבה

ולא תשוקה

מחפשת איפה לכתוב

ולהוציא את כל הרגשות האלה

אבל כבר אין

ובא לי לצעוק עד השמיים שנמאססססססססססססס

ואין כבר כוח והגוף כבר קורס

ועוד ועוד ועוד...

מבקשת כל כך הרבה

אבל מוכנה להתפשר על מעט

בא לי להניח את הראש ולחבק אותך את החיבוק האוהב הזה

ולהנות מהיידים שלך סביבי

ולהרגיש שאתה שלי

רק אם זה רק לדקה אחת

_________

שוב כותבת רגשות על נייר

מתגעגעת ליצור דברים-לא לשפוך אותם.

לא מאושרת

אין הרבה מה להגיד מעבר.