מכל מלמדי השכלתי

בא לי לצרוח

בא לי לצעוק

בא לי לעשות משהו שלא ישאיר אפילו אדם אחד אדיש

אני מתחרפנת

על פני השטח החיים שלי נראים מושלמים

אני לומדת

אני עובדת (ורק בעבודה אחת לא בשתיים לשם שינוי)

יש לי זוגיות (הדבר שהכי איחלתי לו במשך 5 שנים), רגע לפניי אירוסים

שנייה לפני שאני עוזת את הבית

אבל כל זה לא שווה כלום

כל זה לא שווה את הרגשת הריקנות והבדידות שיש בי

ההרגשה הנוראית הזו נוצרה בעקבות העובדה שאני כבר לא רואה אף אחד חוץ מאת הבן זוג שלי

הוא מקסים הוא מדהים הוא אוהב והוא נותן לי כל מה שאני צריכה ורוצה

כל זה לא שווה כשהאחים שלו לא מקבלים אותי כל זה לא שווה שאני מנסה לארגן לבן זוג שלי מסיבת הפתעה והאחים שלו מפנים לי את הגב

כל זה לא שווה כשלחברה של האח הקטן מתייחסים אחרת..

כל זה לא שווה שעליי הם אומרים שאני לא רצינית בעוד שהיא עדיין לא הראתה את הפנים שלה בבית שלהם

כל זה פשוט לא שווה.... =[