היום בשעה הראשונה היה מדעים.
אין מה להוסיף יותר מידי,
היה בסדר.
בשעה השנייה היה אמור להיות שיעור לשון אבל זה היה שיעור חינוך.
המורה עשתה לנו פעילות,
בהתחלה היא נתנה לכל אחד חלק משיר כלשהו,
ואנחנו צריכים לחפש את ההמשך לשיר ולהרכיב קבוצה שלכל אחד יש את החלק המתאים והנכון של אותו השיר.
היה דווקא נחמד.
אני קיבלתי את החלק של "תן לנו אור ושמחת נעורים" ששיך לשיר 'תפילה'.
אחרי הפעילות הזאת המורה חילקה לנו דף שמסופר בו על איש שקוראים לו מר שפיץ,
ושהוא שונא מסגרות.
הסיפור הזה היה מוכר לי נורא, ולא סתם, כי לפי בערך שנה או שנתיים המורה הקודמת חילקה לנו את אותו הסיפור בדיוק וביקשה להשלים.
השתכללנו, המורים התחילו להעתיק ממורים אחרים xD
אחר כך הייתה הפסקה,
הלכתי למטה לזאתי שאחראית על הלוקרים ובאתי עם השובר שהיא נתנה לי.
סתם חיכיתי, וכלום.
עליתי למעלה וגיליתי שטלי (שם בדוי) לקחה לקורל (שם בדוי) את התא שהיה שמור לה.
קורל בתחילת היום החליטה שהתא 103 שלה, ושהתא 102 שמור לעדי (שם בדוי) ושהתא 101 שמור לי.
טלי לקחה לקורל את התא שלה,
ובגלל שקורל לא יכולה לקחת לעדי (שהיא החברה הכי טובה שלה) את התא, אז היא החליטה לקחת את שלי.
אם החלטת לקחת לי את התא אז למה בכלל שמרת לי אותו?
אני יודעת שזה דיי תינוקי,
אבל אם אני הייתי עושה לה את זה היא הייתה עושה עליי ברוגז.
בכל אופן, אני החלטתי לוותר על אותו התא ולקחת תא אמצעי.
אחר כך היה שיעור ספרות, היה נחמד..
ולאחר מכן היה שיעור אנגלית.
יש לנו מורה חדשה לאנגלית, ואני חשבתי שהיא מורה אחרת שהיא לא ממש נחמדה.
אבל כשהתחלנו ללמוד היה לי כ"כ כייף,
היא נותנת תחושה באמת טובה.
היא שאלה אותו כל מיני שאלות,
והיה כ"כ מצחיק.
אחרי שיעור אנגלית היה הפסקה.
שיר הוציאה ענבים סגולים והיא לא רצתה אותם אז היא התחילה לחלק.
אני לא זוכרת מי, אבל מישהי התחילה לזרוק ענבים.
ואז אני ושירן התחלנו לזרוק אחת על השנייה,
וכך הכול התגלגל.
היה באמת מצחיק,
אבל מישהי זרקה על קורל (שם בדוי) ענב ואז קורל באה אלי ומתחילה לצעוק עליי למה זרקתי עלייה ענב.
אני בכלל לא הייתי בכיוון, אני הלכתי והסתתרתי מפני הענבים כי זרקו לכיוון שלי מלא xD
חוץ מזה אני נמרחתי על הקיר מרוב צחוק, לא יכולתי אפילו להרים את היד ולזרוק משהו. ושלא נדבר על זה שלא היו לי ענבים ביד.
הכי מעצבן, זה למה להאשים מישהו על משהו שהוא לא עשה? הכי טוב קודם לברר את הדברים ואז לקבוע עובדות.
אחרי שהיא האשימה אותי צעקתי עלייה ואני שירן וליטל הלכנו לאולם הכנסים.
ראינו סרטון של ישראלי שנסע להודו, בלה בלה בלה..
ואז הקריאו סיפור, שהמסר שלו זה שלאמונה יש כוח גדול.
אם תאמיני במשהו שיקרה, או אם תאמינו בזה שתצליחו במשהו או כל דבר אחר, זה פשוט יתגשם.
רק להאמין, לא יותר מזה.
ואני בהחלט יאמין, גם בדברים הקטנים האלה שאף אחד לא שם לב אליהם.
אמ,
פוסט באמת חפרני ^^
אבל הייתי חייבת לכתוב את מה שקרה :P
יהיה טוב,
נופרע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
