נחמדים אליי, ומקבלים אותי יפה, אבל זה פשוט לא מספיק. גם בגלל שלהיות שם זה ויתור, בצורה כל כך עמוקה שאני היחידה שמבינה עד כמה, וגם בגלל התחושות האחרות שמתעוררות בי כשאני שם.
והיא עומדת להגיע לאן שאני רוצה. ואני מקנאת כמו שמזמן לא קינאתי, ואני מתפללת כל יום שגם אני אהיה שם, יום אחד, אולי לא כזה רחוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
