אזהרת טריגר - הפרעות אכילה.
אני מוצאת את עצמי יושבת לבדי בערבים.
מנסה למצוא נחמה.
הכל מוזר וחשוך ואין אף אחד סביבי.
אז אני אומרת לעצמי שזה בסדר ומותר,
שזה רק קצת לחמניה עם שוקולד.
אבל רגע, שכחתי בקודמת חמאת בוטנים.
אז עוד אחת.. מה זה משנה? גם ככה כבר אכלתי.
הכל מרגיש לי ריקני וחסר תכלית.
אני אוכלת תוך כדי שאני צופה בסדרה, ואפילו לא מצליחה להתרכז בה.
כי זה סתמי, הכל סתמי, מה זה משנה כבר?
מה זה משנה אם אעלה עוד קילו?
גם ככה רע לי ושחור.
אז מה זה ישנה?
בוקר.
מתלבטת עם עצמי- האם להשקל?
אכלתי כמו בהמה.
חשוב לי להראות טוב.
למה עשיתי את זה?
אני לא נשקלת.
למה לי? הרי בטוח עליתי.
אני לא מסוגלת לדעת כמה.
אני לא מסוגלת לראות את זה.
אני צריכה כבר לצאת מהבית, קבעתי עם חברים ומחכים לי.
החלפתי בגדים בערך 5 פעמים, כלום אני לא אוהבת עלי.
בסוף מחליטה החלטה אמיצה- אלבש חולצת בטן ומכנס.
מכנס... לא לבשתי כזה כמה שנים.
ויתרתי על מכנסיים בשניה שהם הפסיקו לעלות עלי ועברתי לשמלות.
אם אלבש מכנס- זה רק כשאחזור למידה שלי!
רק אחרי שאוריד את העשרה קילו המיותרים האלה.
למחרת בבוקר מחליטה להשקל.
אתמול הרי יצאתי עם חולצת בטן (ומכנס! השם ירחם).
הגיע הזמן להתמודד.
עליתי 2 קילו. ידעתי שזה יגיע.
אני חייבת עזרה.
האכילה הרגשית הזו, בשילוב עם הפרעות אכילה הורגות אותי.
גיליתי שקיימת בארץ קבוצת oa- אכילת יתר אנונימים.
ואפילו אחת ממש קרובה אלי.
אז השבוע, בפעם הראשונה בחיי,
אתמודד . אלך למפגש. ואלחם בעצמי.
אלחם בשדים שלי.
אדע איך להפנות את הרגש שלי למשהו טוב.
ואדע איך להתמודד ולא להקשות עם עצמי גם אם בחרתי לאכול לחמניה עם שוקולד הערב.
למה לא בעצם?
מגיע לי.
מעכשיו, אני מתמודדת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
