לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I will learn to survive.


אם העולם מפנה לך את הגב, גע לו בתחת.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מתמודדת


אזהרת טריגר - הפרעות אכילה.

 

אני מוצאת את עצמי יושבת לבדי בערבים.

מנסה למצוא נחמה. 

הכל מוזר וחשוך ואין אף אחד סביבי.

אז אני אומרת לעצמי שזה בסדר ומותר,

שזה רק קצת לחמניה עם שוקולד.

אבל רגע, שכחתי בקודמת חמאת בוטנים. 

אז עוד אחת.. מה זה משנה? גם ככה כבר אכלתי.

 

הכל מרגיש לי ריקני וחסר תכלית.

אני אוכלת תוך כדי שאני צופה בסדרה, ואפילו לא מצליחה להתרכז בה.

כי זה סתמי, הכל סתמי, מה זה משנה כבר?

מה זה משנה אם אעלה עוד קילו?

גם ככה רע לי ושחור.

אז מה זה ישנה?

 

בוקר.

מתלבטת עם עצמי- האם להשקל?

אכלתי כמו בהמה.

חשוב לי להראות טוב.

למה עשיתי את זה?

אני לא נשקלת.

למה לי? הרי בטוח עליתי.

אני לא מסוגלת לדעת כמה.

אני לא מסוגלת לראות את זה.

 

אני צריכה כבר לצאת מהבית, קבעתי עם חברים ומחכים לי.

החלפתי בגדים בערך 5 פעמים, כלום אני לא אוהבת עלי.

בסוף מחליטה החלטה אמיצה- אלבש חולצת בטן ומכנס.

מכנס... לא לבשתי כזה כמה שנים.

ויתרתי על מכנסיים בשניה שהם הפסיקו לעלות עלי ועברתי לשמלות.

אם אלבש מכנס- זה רק כשאחזור למידה שלי!

רק אחרי שאוריד את העשרה קילו המיותרים האלה.

 

למחרת בבוקר מחליטה להשקל.

אתמול הרי יצאתי עם חולצת בטן (ומכנס! השם ירחם).

הגיע הזמן להתמודד.

עליתי 2 קילו. ידעתי שזה יגיע.

אני חייבת עזרה.

 

האכילה הרגשית הזו, בשילוב עם הפרעות אכילה הורגות אותי.

גיליתי שקיימת בארץ קבוצת oa- אכילת יתר אנונימים.

ואפילו אחת ממש קרובה אלי.

אז השבוע, בפעם הראשונה בחיי,

אתמודד . אלך למפגש. ואלחם בעצמי.

אלחם בשדים שלי.

אדע איך להפנות את הרגש שלי למשהו טוב.

ואדע איך להתמודד ולא להקשות עם עצמי גם אם בחרתי לאכול לחמניה עם שוקולד הערב.

למה לא בעצם? 

מגיע לי.

 

מעכשיו, אני מתמודדת.

נכתב על ידי שמיתי , 15/10/2017 21:39   בקטגוריות אופטימי, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אגוז. ב-24/10/2017 21:03
 



מתנות קטנות


הכרנו במקרה, חיפשתי איך לארגן את האקס (עוד כשהיינו יחד) על איזה סם. אני הייתי איתך בקשר ולא הוא, וכאשר נפרדנו שאלתי אותך אם אוכל לשלוח לו את המספר, כי אני כבר לא רלוונטית למשוואה.

אמרת לי שכן, ושאם אני ניידת אני מוזמנת לים, לקבל אהבה מאנשים שעברו הרבה שברונות לב בשנה האחרונה.

הוצאת אותי מהמיטה, ממש שלפת אותי.

ובאתי. ואת יודעת מה?

קיבלתי המון אהבה, ואופטימיות, ושמחה.

המשכת לדבר איתי כל שבוע וקבענו להפגש אתמול.

דיברתי איתך, אמרתי לך שאני עובדת על עצמי, על לחזור להיות מאושרת.

אני בדרך לשם.

ואת שאלת אם תוכלי לתת לי 2 מתנות.

שלפת מהמקרר 2 מגנטים.

על האחד כיתוב "אני בדרך".

על השני "אני כאן".

זה כדי להזכיר לי תמיד שאני בדרך, ואת הדרך שלי אל עצמי.

ובאותה נשימה, להזכיר לי שאני כאן. תמיד.

לא הלכתי לאיבוד.

אז תודה לך, על מתנות קטנות.

ותודה לך, הלשעבר שלי, על המתנה הקטנה הזו.

 

נכתב על ידי שמיתי , 9/10/2017 00:51   בקטגוריות אופטימי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חיפוש עצמי ב-9/10/2017 23:17
 



אז חזרתי לכתוב


אחרי 8 שנים של היעדרות, נזכרתי שיש לי בלוג ועלה בי החשק (והצורך) לכתוב קצת.

זה מצחיק, כל כך השתנתי, גדלתי והתבגרתי בשנים האלה שמרגיש לי קצת כאילו מישהי אחרת כתבה את הפוסטים הקודמים.

אבל אני כאן עכשיו, חדשה ובוגרת יותר.

האמת? לא אכפת לי כל כך למי אני כותבת, אני כאן בעיקר בשביל עצמי.

 

אז קצת עלי (בקטנה) למי שלא מכיר אותי בחיים האישיים.

אני עמית זכאי, בת 24 מראשון לציון.

אני טבעונית, מאוהבת במטבח וגם עובדת בזה בשנה האחרונה, במעדניה טבעונית קסומה בשם ויטופיה מרקט (אתן/ם בטח תשמעו עליה עוד הרבה).

בשנים שעברו.. עברתי הרבה, בואו נגיד ככה.

אהבה אמיתית ראשונה (של 3 שנים), פרידה כואבת, צבא (ואיתו קורס קצינים ושנתיים וחצי קבע), דיכאון ואפילו נסיונות אובדנות.

אז כן, דיכאון ואובדנות.

בהתחלה היה לי קשה לדבר על זה.

אפילו די הדחקתי את העובדה שאני בדיכאון אמיתי (על אף נסיונות האובדנות.. האמנתי שברגע שאשתחרר מצה"ל הכל יחלוף כלא היה).

אבל שנה וחצי עברו מאז היותי קצינה, והנה אני. מדוכאת. עדיין.

מבאס הא?

אז התחלתי לפני כמה חודשים טיפול ו.. אני לא בטוחה עד כמה התקדמתי.

אז החלטתי לחזור לכתוב.

אני מתכוונת לפרוק כאן את שעל ליבי, את הרגשות שלי, את ההפרעות שלי.

מה אני אוהבת בעצמי ועל מה עוד יש לעבוד.

אני הולכת לכתוב על הפרעות אכילה.

אני הולכת לכתוב על הלקאה עצמית.

ואני הולכת לכתוב גם על קבלה עצמית.

מקווה שאצליח לתעד לעצמי את התהליך הזה, ולהסתכל בסופו על מה שעברתי ולהיות גאה.

גאה בעצמי.

כי אני לא כאן כדי לוותר.

זה קשה מאוד, האמינו לי.

אבל אני מתכוונת להלחם, להלחם על עצמי.

 

אם תחפצו, אתן ואתם יותר ממוזמנות/ים להמשיך ולעקוב.

עד כאן להיום,

בברכת חג שמח ,

עמית.סבבי

נכתב על ידי שמיתי , 5/10/2017 01:24   בקטגוריות אופטימי, פסימי, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קיפודית ב-5/10/2017 22:26
 



39,624
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , האופטימיים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשמיתי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שמיתי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)