היום יום הולדת. אתמול, שלא כמו בימי הולדת קודמים, לא טרחתי לחכות לחילוף התאריך בחצות ונרדמתי כבר באחת עשרה. מסימני הגיל או האבהות.

התעוררתי מוקדם. היום הילד שלי יוצא בפעם הראשונה לטיול שנתי עם הגן. כדי לא לעורר יותר מדי עניינים ולהספיק להגיע עד שמונה, כפי שנדרשנו, לא טרחתי לומר לו שהיום יום ההולדת שלי. אז היה בוקר רגיל, כמו כל הבקרים, רק שהבוקר עשינו הכנות לטיול השנתי. היה בוקר מוצלח. אני אוהב את הבקרים האלה יחד. בזמן שהתארגנו התינוק התגלגל ושיחק על המזרון שלו עם המשחקים (משום מה קוראים לזה אוניברסיטה, אבל זה לא). כשיצאנו מהבית, כמו בכל בוקר, החזרתי את התינוק למיטה, שישכב ליד אמא שלו, שהמשיכה לישון, כמו בכל בוקר.

בחדר בעבודה חיכו לי שלושה בלונים. מדי פעם מישהו מתקשר לברך מזל טוב. מדי פעם מישהו שולח במייל ברכה. מדי פעם מישהו רואה אותי במסדרון ומברך. אפילו קיבלתי פחזניה ומקרון (קיבלתי גם משהו משוקולד, אבל טרם אכלתי). 

זוגתי התקשרה ואמרה שבפייסבוק כתוב שיש לי יום הולדת, והיא מצטערת ששכחה מזה. אז נעשה משהו כבר בסוף שבוע. אמרתי שזה בסדר. אבל אני עדיין מקווה שלפחות כשאחזור תהיה עוגה ונשיר היום יום הולדת עם הילדים. לא צריך יותר מזה. אבל נראה כבר אם זה יהיה.

שלא כמו בשנים קודמות, השנה, אין לי כוח לארגן לעצמי יום הולדת. בכל שנה ארגנו חבר טוב שנולד באותו תאריך (אבל בשנה אחרת) ואני את יום ההולדת שלנו. מסיבה, עם חברים, אלכוהול, סמים קלים ובשרים על האש (מתנצל בפני החיות והטבעונים, אבל זה מה שיש). אבל השנה אין כבר כח. לא יודע למה, אבל אין. 

אז יש לי יום הולדת היום. אני בן 34. אני מאחל לעצמי לחיות עוד חמישים שנים לפחות, בבריאות טובה או לכל הפחות כזו שתאפשר לי לא לסבול. מאחל לעצמי שהילדים יהיו בריאים ומאושרים. ומאחל לעצמי איזו חופשה בתאילנד, הודו או דרום אמריקה, מתישהו עד גיל 40 (סתם כי אני ריאליסט, אם הייתי יכול אז כבר השנה חופשה כזו).

על מזל טוב אני מוותר, בתנאי שכל השאר יתממש.