לעתים קורה שאני חוזר וקורא משהו שכתבתי. משהו שכבר שכחתי שכתבתי ואז אני יכול להיות מופתע מהדברים.

אז קראתי שוב את הסיפור "תל אביבי" שכתבתי אי שם בתחילת השנה הזו (הייתי בטוח שכתבתי אותו רק לאחרונה... תראו מה זה איך הזמן עובר מהר כשמגדלים שני ילדים, עובדים במשרה מלאה, והנה עכשיו גם התחלתי תואר שני במשפטים...).

קראתי את הסיפור הזה ואמנם כתבתי דברים טובים יותר, אבל זה בכל זאת סיפור ממש מוצלח. אפילו כמה משפטים מעולים מצאתי בו. כמו למשל:

"אופניים חשמליים זו הדרך של האדם להגיד שהוא מצפצף על כולם" או -

"כל אחד כמעט מוכן לעשות כל דבר כמעט בהנתן המוטיבציה הנכונה" או -

"אחרי כמה כפות מרק הרמתי שוב את העיניים. השטן מפולין עוד היה שם" ולסיום המשפט המשועשע -

"הרשתי לעצמי להתחכך באחוריה, כדי שתרגיש את האיבר שהתקשה במכנסיי ותקלוט את המסר התת הכרתי, שגם מטומטמת כמוה יכולה לקלוט."

בקיצור, הפתעה נעימה. אני צריך לקרוא יותר דברים שכתבתי. ויותר מזה, לכתוב יותר דברים שעוד לא כתבתי. מקווה שאמצא את הכוחות לזה בקרוב. כי מדגדג לי בקצות האצבעות.