אני יושב בארומה ביד חרוצים בתל אביב, ממתין לפגישה שתתחיל עוד מעט. בדרכי פנימה עברתי (איך לא) את השומר הקבוע בבתי קפה (תיק בבקשה) וזה גרם לי לחשוב.
אנו נוהגים לדבר על הפרטה במונחים של צעד ממשלתי המעביר רשות מסוימת מידיים ציבוריות לידיים פרטיות. אך הפרטה יכולה להיעשות בצורה הרבה יותר פאסיבית, סמויה מהעין. המדינה יכולה להחליט להפסיק לספק שירות מסוים. לא למכור את הארגון מספק השירות לגוף פרטי, אלא פשוט להפסיק לספק את השירות. היה והשירות עדיין נזקק על ידי הציבור, מי שישלב עליו זה האזרחים ובסופו של תהליך שירות ציבורי מסופק על ידי גופים פרטיים ומכאן הפרטה.
במקרה של קפה ארומה, אני מדבר על הפרטת שירותי הביטחון. פעם חשבנו כי תפקיד המשטרה, השב"כ וצה"ל לדאוג לבטחוננו. ידענו כי כשאנו יושבים בבית קפה מסתובבת בשכונה או בעיר ניידת או ניידות משטרה/מג"ב ואלו אחראים לבטחוננו. אך מה קרה עם השנים? המשטרה ושאר כוחות הביטחון מתמקדים בהגנה מפני טרור רק בגבולות (בין אם גבולות המדינה או גבולות העיר) ואת ההגנה הפנימית פשוט הפסיקו לספק לנו. כתוצאה בתי קפה, מסעדות, חנויות וכדומה לקחו על עצמם לדאוג לבטחון הלקוחות ובעצם שירות ציבורי של בטחון אישי הופרט והפך להיות מסופק על ידי חברות פרטיות.
למה אני קורא לזה הפרטה פרטית? כיוון שמי שבאמת מפריט אלו לקוחות בתי הקפה (אני) ובעלי בתי הקפה (ארומה) (המונח בית קפה מתאר כל עסק רלוונטי כמובן). לו היו האזרחים או בתי העסק מתנגדים להצבת שומרים ותובעים מהמשטרה לעשות זאת, הרי שהתהליך לא היה קורה באופן בו קרה. בסופו של דבר אלו הפרטים שהפריטו לא פחות מהמדינה שהפסיקה לספק.
ועוד דבר קטן - כדי למנוע פיגוע התאבדות ברחוב עם הרבה בתי קפה מספיקה ניידת אחת שתעשה בו סיבוב תמידי. במקום זה מחזיקים מספר שומרים שמגנים כל אחד על קצה של בורג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
