יומן אבטחה

יהודה קונפורטס כותב על יום האינטרנט הבטוח. ציטוט אחד, אבל הכתבה מלאה בדברים מעין אלה: "יום האינטרנט הלאומי, היה צריך במדינה מתוקנת, להפוך לפרויקט מספר אחת במשרד החינוך, לא פחות חשוב מבניית 5,000 כיתות לימוד". האינטרנט הזה, איזה מקום מסוכן. קצת מזכיר לי כיצד התייחסו הוריי לנסיעה שלי להודו בתקופה של פיגועים "תיזהר, זה מאוד מסוכן שם". לא מדובר כאן בפחד ממשהו ידוע, אלא חרדה מהלא ידוע. אורי ברוכין מיטיב לכתוב - נוער צריך את האינטרנט (אני קצת מרחיב את הטיעון שלו), כיוון שמסוכן ברחובות. אם לא ידרסו אותך, ידקרו אותך. אם לא ידקרו אותך, יפוצצו אותך. במצב הנוכחי, להיות בבית ובאינטרנט זה כנראה הכי בטוח. נכון, יש סכנות באינטרנט. יש גם פדופילים. יש גם אנסים. אבל רוב מקרי האונס, היו מאז ומעולם עם אנשים מוכרים, לא עם זרים (בערך 80% אם אני זוכר נכון את הסטטיסטיקה). אתם רוצים אלימות? מה עם אלימות בבתי ספר? זו אלימות אמיתית, יומיומית. הססטיסטיקה שמתפרסמת בעיתונות היומית מדברת על כך שכמעט כל תלמיד חווה תקיפה בבית הספר. בין אם על רקע מיני או על רקע אחר.

אולי צריך שיהיה יום לאומי לבית ספר בטוח, או כביש בטוח, או קניון בטוח. היום הלאומי לאינטרנט בטוח הוא קשקוש מהרבה סיבות - כיוון שלא משנים תודעה באמצעות "יום"; כיוון שהתכנים המועברים בו לא רלוונטיים למציאות בה אנו חיים; כיוון שהוא מעורר פחדים יותר ממפחית אותם; כיוון שאין לו מטרה אמיתית. בסופו של דבר, זה פרויקט של חברה פרטית שיש לה משרד חינוך ועוד כמה חוששי אינטרנט.

תחום אבטחת המידע עוסק כל היום בסיכונים וצמצומם. כשאתה כל היום רק רואה סיכונים, מאוד קל לשכוח שיש חיים לחיותם. נכון שהאינטרנט מקום מסוכן. נניח לרגע אפילו שמסע ההפחדה בתוכנית ובכלל מנוהל כולו על סמך עובדות מוצקות. דמיינו לרגע את חייכם ללא האינטרנט הזה. ללא שימוש בסקייפ לדבר עם חברים בחו"ל, או מסנג'ר לצ'אטים. בלי מנועי השוואת מחירים ודואר אלקטרוני. בלי קניות מקוונות או השתתפות בדיונים מקצועיים מקוונים. עכשיו, לאחר שברור מה נותן האינטרנט, האם הסיכונים שווים זאת? אני מניח שלרוב המכריע של קוראי הבלוג התשובה חיובית. אין דבר פחות מקצועי וענייני מאשר להתעסק רק בפחדים ובסיכונים בלי להבין את התועלות.

קצת פרופורציה.