(=JusT Be HappY=)

למה דווקא כשאני לא רוצה להתחיל להרגיש משהו אליו אני מתחילה וכשאני רוצה אז כלום נדה...

שואלת את עצמי למה אני לא יכולה לבחור למי להימשך ולמי להביא כפה..?

טוב וואו אני משוחררת כבר חודש וחצי ומרגישה מצד אחד כאילו הזמן לא זז ומצד שני שעף לי כמו מטוס..

אני לא מספיקה כלום ועוד מעט אני כבר אהיה בת 21... זקנה בעוד שנה.. השיחרור הוא לא תמיד כמו שחושבים..

היינה אני זוכרת שרק אתמול היה יום שישי ומחר כבר יום רביעי... איפה !?!? איפה כל השבוע?? אבל עדיין נמאס כבר להיות בבית..

טוב לפחות מחר קבעתי ארוחת צהריים עם חברה בסושי =] ככה אולי נעביר חצי יום בסבבה בכל זאת סושי... בטיילת.. מה יכול להיות רע? דווקא מצויין..

מחכה רק לרגע לדירה משלי( טוב לא בהכרח שלי) אבל לא לגור בבית.. את השקט שלי... ג

ם שותפים זה נחמד רק תלוי מי... מתי יגיע הרגע הזה כבר..

כל יום אותו דבר.. קמה בבוקר עושים את כל הסידורים של הבוקר...

ארוחת בוקר.. מחשב.. מחשב.. מחשב.. אולי לפעמים זה משתנה פה באים שם הולכים אבל סה"כ אותה שיגרה! שונאת שיגרה...

גם בצבא במוצב הייתה לי את הבעיה הזאת... יש שיגרה טובה ויש שיגרה מעצבנת.. כל יום אותו דבר..