אתם מכירים את זה כשמגיע מישהו ומההתחלה אתם רואים כמה הבדלים יש ביניכם,

אבל למרות הכל אתם מסתדרים די טוב.

אתם מתקרבים יותר אבל אתם בכלל לא מסתכלים

על כל הקשר הזה בתור משהו שהוא יותר מידידות,בניגוד אליו,

במיוחד כי זה בכלל לא מישהו שאי פעם חשבתם שתיהיו איתו,

הרי לכולנו יש בראש את אותה דמות שכל אחד מחפש

או אומר לעצמו שמי שיהיה איתו יהיה ככה.

אבל למרות הכל מההתחלה אתם שמים לב שיש משהו,

אבל מעדיפים להתעלם ממנו

כי הרי אין מצב שקורה משהו עם מישהו שכ"כ שונה מכם.

וכן, אני מדברת עליו.

 על אותו אחד ששונה ממני כמעט בהכל.

אותו אחד שלמד להכיר אותי כ"כ טוב מההתחלה. שידע לקרוא אותי גם כשאני שותקת.

וזה דווקא די כיף להיות עם מישהו שהוא ההפך ממך

 זה מלמד אותך המון על עצמך ולפעמים גם משתנה בעקבות זה.

ועם הזמן פתאום אני שמה לב שאולי אנחנו בעצם די דומים.

 אם בהתחלה הוא זה שיזם הכל

ואני זאת שהייתה בורחת ולא מתקשרת עכשיו זה בדיוק מה שהוא עושה.

וזה לא שאני מנסה ליזום יותר מדי זה עדיין משהו שהוא עושה.

אם זה להתקשר כי לא דיברנו הרבה זמן או להיפגש כי "הוא לא ראה אותי הרבה זמן"

אחרי הכל הוא נעלם בדיוק כמו שאני הייתי עושה

וזה רק עניין של זמן מתי הוא יחזור שוב.

אני זוכרת שעוד הכרנו...בשבוע- שבועיים הראשונים שרק התחלנו לדבר

הוא התעצבן עלי ולא דיברנו כמה ימים.

וכשראיתי אותו אחרי אותה שיחה וזה פשוט הפריע לי שהוא מסתכל עלי

 ומתעלם אבל לא באמת התייחסתי לזה...

כי מי הכיר אותו בכלל? ולמה שזה יפריע לי?

ואני אחת שיכולה להדחיק הרבה דברים

 ולא לדבר עליהם ולא ידעו שזה בכלל מפריע לי...

באותו יום הוא שלח לי הודעה שהוא לא יכול לא לדבר איתי,

שהוא רוצה שנפתח דף חדש כי הוא סתם מתנהג כמו ילד קטן

ובזמן הקצר שאנחנו מכירים כבר הספקתי להיות חשובה לו.

ותמיד ששואלים אותי אני שמחה לספר עליו, למרות הכל.

ואני עדיין מתגעגעת לשטויות, לשירים שהוא שר לי, למחמאות, לחיבוקים

 ולשיחות שהיו לנו באמצע הלילה ובעצם לדברים שהוא גרם לי לעבור וללמוד מהם.

ואני יודעת שזה באמת ילדותי

אבל כשהוא חוזר אני לא יכולה לא לדבר איתו או לא לראות אותו- כי אני כן מתגעגעת והוא כן חשוב לי.

הוא פשוט עשה לי טוב.

ועדיין אני חושבת שאנחנו ממש לא מתאימים והכי שונים שיש....

אבל זה לא באמת משנה, כי הפכים יכולים להסתדר.

You, do you remember me"
?Like I remember you

Do you spend your life
"...?Going back in your mind to that time

נושא שאי אפשר להתעלם ממנו ולהפסיק לדבר עליו בימים האלה- המלחמה.

אני חושבת שזה באמת צעד מוצדק, צעד שהיה צריך לקרות עוד הרבה קודם.

באמת צריך להפסיק את אותו ירי על הדרום.

הרבה פעמים ביום אני עוצרת וחושבת לעצמי

 עד כמ זה מוזר שפה, במרכז,החיים ממשיכים כרגיל- בזמן שבדרום יש מלחמה.

ואז כשפותחים את הטלוויזיה מגלים עולם אחר לגמרי,

 כאילו משהו שלא קורה כאן בכלל.

זה פשוט כואב לפתוח טלוויזיה/רדיו ולשמוע על אותם חיילים שהלכו ולא יחזרו.

וכ"כ קשה לראות את התמונות שלהם.

וזה לא משנה אם מכירים אותם או לא זה פשוט לחשוב על אותם חיילים שהלכו להגן עלינו,

על המדינה שלנו, כדי שנוכל לחיות בה בשקט ולא יחזרו משם.

אותם חיילים שלא יספיקו לעשות כ"כ הרבה דברים בחיים שלהם,

שהלכו בגיל כ"כ צעיר בלי לסיים את סיפור החיים שלהם. 

אז קחו רגע כל יום לחשוב על אותם חיילים, על אותם גיבורים שנמצאים שם

ומסכנים את החיים שלהם כדי שנוכל לחיות בשקט, בלי פחד,

ותחשבו על אותם חיילים שלא יחזרו משם מאותה סיבה.

ומה שנשאר זה לקוות שהכל באמת יגמר והירי יפסיק סוף סוף.