אני לא יודעת ממש איך להתחיל את הפוסט הזה

פשוט יש לי הרגשה מוזרה כזו

הרגשה שאני צריכה לפרוק את הלב

את כל מה שיש בו

אבל אני לא מצליחה

הכל בתוכי..בתוך תוכי..כל כך עמוק

אי אפשר להוציא את זה...

ואני לא יודעת איך...

חשבתי אולי כתיבה תעזור לי..

וכתבתי משו לעצמי שישחר אותי..

אבל גם זה לא עזר...

נמאס לי כבר.

למה יש לי תקופות כאלו?!

הרי אין לי ממה להיות עצובה.

אולי רק אהבה זה מה שחסר לי

שאני ארגיש שיש מישהו לצידי

שאוהב אותי,דואג לי,שומר עליי

ושתמיד אבל תמיד יהיה איתי

יחבק וינשק אותי..כדי שאני אהיה מאושרת.

אבל יש לי עוד דברים שבגללם אני מאושרת

כמו המשפחה שלי והחברים שלי

שהם הכל בשבילי...

אז אני לא מבינה למה אני מרגישה את זה!

כל היום הייתה לי הרגשה כזאת..

והיא לא יוצאת..

פשוט לא יוצאת...

אולי מישהו יודע איך לגרום להרגשה הזו לצאת לי מהלב?!