לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם כמו ספר - אם לא תסתכל בעמוד האחרון אז אף פעם לא תדע מתי הם מסתיימים


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2010

פרק 1


  דפיקות בדלת . חיים פתח את עיניו , קם  בעייפות לפתוח. מאחורי הדלת עמדה שירלי ושוחחה עם אמה בפלאפון .

-אמא אבל את יודעת שאנחנו לא יכולים בלי חשמל וחיים מקבל את המשכורת רק בעשירי וחוץ מזה יש לנו עכשיו מינוס ענק.

חיים נתן לה נשיקה ,הבין במה מדובר . החשמל בדירה מנותק כבר יום שלישי ובפרוסדור מחוץ לדירה שמו מכשיר שסופר כמה חשמל נשאר וכמה שולם עבורו. הוא לא חשב הרבה וחזר למיטה כדי לישון לפחות עוד שעה עד למשמרת הבא שלו. שירלי סיימה את שיחתה נכנסה לדירה ,נכנסה לחדר שינה , הסתכלה על חיים, על השעון ושוב על חיים השעה שש בערב.- תשמע חיים אני לא יכולה ככה יותר, החשבונות האלה והעבודה המזדיינת שלך והחרקים במטבח. מתי כבר תקנה ספריי?! אני לא יכולה לראות את כל החמולה הזאתי כבר. נראה לי שהם מחכים לי כשאני קמה לשתות בלילה. -מה את רוצה שאני יעשה? ,חיים ענה . את יודעת שאני לא מיליונר, את יודעת שאני לא קונה לעצמי שום דבר ובהזדמנות הראשונה אני חושב רק איך לעשות לך טוב. מאמי אני גם לא מת על המצב ,אבל חכי עוד קצת איגור נותן לי משמרות שבת עכשיו וזה עוד אלפיים שקל לחודש. אל תדאגי נצא מזה עוד מעט. -עוד מעט ועוד מעט...אתה כבר שנתיים אומר לי עוד מעט וחוץ מזה מה זה המשמרות בשבת? מתי אני יראה אותך? אתה יודע שאני מבוקר עד הערב לומדת ובשישי ושבת אני ממלצרת ובלילה אתה עובד ונפגשים גם ככה פעמיים בשבוע חוץ מהיום שאני רואה אותך חצי שעה לפני שאתה הולך לעבודה. די מאמי תני לישון ,את יודעת כמה אני אוהב אותך את יודעת? את יודעת שאני מוכן למות למענך? יודעת?! שירלי התיישבה על המיטה ,חייכה עליו וחיכתה עד שהוא יקפוץ עליה ינשק אותה ויהיה להם אפילו זיון קליל עשר דקות לפני שחיים יקום וילך להתקלח .

  חיים יצא מהמקלחת ,התלבש, שאל את שירלי איך היה היום באוניברסיטה, לבש את הגרביים ,לקח את המירס עם המטען, סיגריות, ערנק ,נפרד משירלי ויצא. למטה חיכה לו איגור באוטו מונע. חיים נכנס. - מה קורה אחי? לחיצת יד חזקה , בסדר אבל יכל להיות יותר טוב . איגור עשה פנים מופתעות. - מה עוד פעם יש לה מחזור? חייך ,לחץ על הגז ,התחילו לנסוע. - לא איזה מחזור הלוואי ,אין חשמל כבר יום שלישי, כוסעמק. התחילה לחפור לי כמה קשה לה וזה. אה שומע יש לך ת'כבל הזה שמתחבר למצבר אני צריך להטעין ת'מירס. - ואללה לא. תטעין במועדון מה הבעיה? - ועם מה אני יעמוד? ואם אני יצטרך תגבורת? - אל תדאג אלכס עומד איתך היום בכניסה , אתה זוכר את אלכס נכון? - זה הזה שעמד איתי בפיראט האדום? - כן זה ,המתאגרף. - עכשיו אני עוד יותר מפחד, המטומטם הזה שבר לאיזה ערס את הלסת פעם שעברה. הבחור כבר שבועיים בקומה.- אל תדאג הוא יודע שאם עוד פעם אחת הוא עושה משהו דומה אז הוא עף בלי אפשרות לחזור לעבוד. מה אם החשמל שלך? מה לא יכלת לבקש ממני? כמה אתה צריך? - 1300 ,הבני זונות האלה שמו לי מכשיר שסופר כמה חשמל נשאר לי. כאילו מה זה החרא הזה, פעם אחת לא שילמנו בזמן ועכשיו אני צריך להקליד משהו כמו 20 מספרים במכשיר כל פעם שאני משלם כדי שיהיה לי חשמל. עוד מעט יבקשו מאיתנו לשלם ככה על האוויר מה? ומזל שאין לנו טלויזיה בבית, אחרת הייתי משלם גם על רשות הצפייה או שאיך זה נקרא? - כן אחי אתה צודק מה שהולך עם המדינה הזאתי רק הולך והולך ולא נגמר. שמעת מה היה בלילה? הערבים שלחו ספינה מפוצצת בערבים עם סכינים ומקלות לעזה. שייטת קפצה עליהם ממסוק ,רצו לעצור אותם לבדיקה. חשבו שיש שם נשק. הבני זונות האלה פיצצו אותם בכל הכוח. חיילים פצועים אחד במצב אנוש. - ו? ומה קרה לאלה? - 9 הרוגים. התחילו לירות בהם בסוף. מה יהיה עם המדינה הזאת תסביר לי?- וואללה לא יודע אחי ,לא יודע. כל פעם משהו חדש לא רוצים שלום. רוצים מלחמה, רוצים שנלך לים. הם לא מבינים שלא ילך ככה, בהזדמנות נזרוק עליהם פצצה ונגמר העניין, אבל תשמע זה לא ילך ככה, אני מאמין שבסוף יהיה טוב.

 

 ערבים לא מבינים שהם לא יכולים בלעדינו כי אנחנו נותנים להם עבודות ומצד שני ישראלים גם לא קולטים שאי אפשר בלעדיהם הם בונים לנו את המדינה. ראית פעם ישראלי פועל בניין? אף פעם. אתה יודע למה? תראה לי את המפגר הזה שילך לעבוד בבניין תמורת 20 שקל לשעה כמו חמור.-יש בזה משהו ,אבל תשמע אני בכל זאת לא אוהב אותם.3 שנים שמרתי על הגבול ורק חרא קיבלתי מהם. אבנים זרקו עלינו, שמו מטענים, צלפים ירו לעברנו, סמים הבריחו לכאן וכמה קטלות היינו הולכים עם הבני זונות האלה ושום דבר הם לא מבינים, כל פעם מחדש מחפשים לעצמם הרפאתקה על התחת. לא יכולים לחיות בשקט הכלבים האלה. - תשמע הם לא כולם כאלה, אל תשכח שיש ביניהם מורים ורופאים ובכלל אנשים שהשיגו הרבה דברים בחיים וגם עזרו להרבה ישראלים להשיג משהו בחיים. לדעתי זה אנחנו אשמים שהם כאלה. אנחנו יכלנו לתת להם ללמוד ויכלנו להציל את כל הילדים שלהם ולתת להם גישה של כבוד כדי שלא יעשו ת'טעויות האלה עכשיו. הרי זה אנחנו שעשינו את חמאס, אנחנו יצרנו אותו , אנחנו נתנו לזאת לקרות ואתה יודע למה? כי אמריקיים הבני זונות האלה צריכים פה מלחמה כל הזמן כדי שתהיה להם הזדמנות להכנס לאם אמא של התחת של הערבים ולשאוב משם נפט. למה אתה חושב הם נותנים לנו נשק ופצצות וכסף כל שנה? אה למה? זה לא בגלל טובת לב שלהם זה הכל בגלל הנפט המזדיין הזה. - מה קשורים אמריקיים עכשיו עכשיו? אני מספר לך על הבני זונות האלה שאין להם לב, ששולחים את הילדים שלהם להתאבד והם עוד גאים בזה. עזוב אין לי כוח לפוליטיקה עכשיו. איגור הדליק גלג"לץ , "מרסדס בנד" מנגנים עם הלהיט שלהם "עד מתי". ככה בשקט הם נסעו 20 דקות עד שהגיעו לירושלים, המועדון נקרא הצוללת הצהובה (Yellow Submarine) על שמו של האלבום של חיפושיות. איגור חנה מול המועדון ,הסתכל על חיים - יאללה בוא אחי time to work אמר ושניהם יצאו מהאוטו והתקדמו לעבר המועדון, שם כבר חיכה להם אלכס ועוד כמה חברה שחיים רואה פעם ראשונה.

 

חיים ואיגור התקדמו לעברם, לחיצות יד. חיים הכיר את שאר החברה אלו היו מיכאל ומתן. מיכאל גרוזיני שמן וגבוה בשנות ה40 ומתן נראה צעיר בן 21 ,נראה כמו איזה ערס שרק נתנו לו ללבוש את המדים של צוות שלוש, חולצה שחורה עם לוגו ומכנס באז'. איגור סיפר את תוכנית העבודה וכולם ניגשו לעמדות . עד לפתיחה יש עוד חצי שעה, חיים ניגש עם איגור לבר , פגשו את הבעלים - גדי. חייים לחץ את ידו של ברמן וביקש ממנו לשים את המירס על מטען בעמדת בר. איגור בנתיים עמד עם היחצנית , התחיל איתה, זרק כמה צחוקים, כמה חיוכים. ניגש לבר ,לקח כמה בקבוקי מים מינרליים בשביל החברה בכניסה, בשביל חיים ואלכס ,ניגש לגדי והמשיך איתו לכניסה. בדרך הם קלטו את כל הקופאיסטים שהכינו לעצמם כבר קפה, עומדים מעשנים, צחוקים. בנתיים המקום מתמלא בעשן. חיים לקח תה בשבילו ובשביל אלכס ויצא גם כן. אלכס עומד כולו קשוח בכניסה עם כובע בייסבול שמסתיר לו את העיניים , מוכן להכנס לקרב כאילו לפני תחרות איגרוף שהייתה לו בצעירותו. חיים הרגיש רגוע לגמריי התכונן היטב.  חיים הוא לא עובד פעם ראשונה, מאחוריו כבר עשרות של ימי עבודה במועדונים בסגנון כמו זה. בעבר היה עובד בכל מיני תערוכות וסתם שמירות של אובייקטים שלא צריך לשמור עליהם בכלל. אף פעם אבל חיים לא חטף בקטלה שהייתה במועדון. תמיד היה מסתפק בכמה קללות ודחיפות וסתם כמה איומים מערסים לא מוכרים. חיים נעמד ליד אלכס בכניסה יחד עם איגור וגדי. גדי פתח בדיבור - חברה היום יום שקט לא יהיה בלאגן מסיבת סטודנטים היום 23+ .


נכתב על ידי Batanic , 21/6/2010 07:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"הקטע"


דמויות : חיים, שירלי (רוסיה - אלג'ירית), סבתא של חיים ניצולת שואה : רבקה מאיר, המוכר במכולת ליד- מיכאל ובנו הגדול אלון, הבוס של חיים - איגור, החבר של חיים אדי, החבר לעתים רחוקות - בני הפנקיסט.
זמן: קיץ 2010
מקום: אשדוד - רובע א' ; רחוב קדש
ביתו של חיים: מרוהט אך ורק ברהיטים ומכשירים אכרכיים , אין תמונות , קירות לבנים, יש מקקים שחיים במיקרוגל ויוצאים רק בלילה לאכול את השאריות שנשארות על השולחן אחרי הארוחה. יש דגים.(12) כולם שונים. חיים עובד באבטחה בחברת צוות שלוש , חברה של חיים לומדת שנה שלישית בבר אילן (פסיכולוגיה).
אישיות של חיים מאוד מתוסבכת, חיים הוא לא בנאדם שמבין מה מתרחש. הוא אחד מהשוקיסטים שיצא מהכוס ועד עכשיו מנסה להבין לאן הוא הגיע ובשביל מה.
חיים לפעמים נוטה להשתמש בסמים ואף לעתים רחוקות משתכר כבד.סבתא של חיים בת 90 טרם ראתה את עולמה , בקושי הולכת . הוריו של חיים נהרגו בתאונה...
נכתב על ידי Batanic , 19/6/2010 21:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"ספר שאף אחד לא קורה"


ההבדל בין אנשים לאלוהים הוא כמו ההבדל בין טיפת מים ואוקיינוס.
אנחנו חלקיק פיצפון מהמסה האלוהית.
נכתב על ידי Batanic , 18/6/2010 02:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

יום הולדת שמחכינוי:  Batanic

בן: 37




1,015
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , חטיבה ותיכון , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBatanic אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Batanic ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)