קודם כל בן אדם, אחרי זה קצת מהכל

בניגוד לשם השיר של סטינג, השלג שירד בירושלים לא ימס כל כך מהר. לא בכמות כזאת וכשהטמפרטורות כה נמוכות. אני מעריך שבסופ"ש הקרוב עדיין נראה נוכחות מרשימה שלו. אף אחד לא ציפה שזה ירד בכמות כזאת וגם אני קצת זלזלתי בכך בשבוע שעבר כשאמרתי שאולי אולי יערם לעשרה חמישה עשר סנטימטרים כאשר נשאלתי על כך על ידי חבריי ללימודים. לו הייתי חוזה את המצב, כנראה שהייתי דואג לברוח מהעיר כבר ברביעי בלילה עם תום הלימודים וזאת למרות שאני אוהב שלג. אוהב שלג רק כשמדובר בשלג קל. לא כל אלה המתקנאים בירושלמים שירד שלג על העיר אני אומר, תרגעו, זה לא כזה כיף כמו שזה נראה בתמונות.

מבחינתי הסערה התחילה ביום רביעי. הגעתי לאוניברסיטה בבוקר והיה קר.. מאד קר. פחות בגלל הטמפרטורה ויותר בגלל הרוחות העזות והגשם. החניה מרוחקת בסך הכל 30 מטר מהבוטקה של הכניסה הראשית להר הצופים ומשם זה עוד 70 מטר הליכה אבל למרות שעשיתי את זה בריצה, הגעתי למבנה הפורום רטוב לגמרי. מקלחת שניה על הבוקר. את הדרך לפקולטה עצמה כבר עשיתי בתוך הבניין. אני חושב שלאחר הקטע הזה הבנתי שאני חייב מטריה. אותו אביזר שעד אז זלזלתי לגמרי בנחיצותו כי חשבתי לעצמי 'מה זה כבר קצת גשם', פתאום נראה כה הכרחי. בחלון שבין דיני חוזים לדיני חוקה עצרתי בחנות וקניתי מטריה מתקפלת בעשרה שקלים וגם כרבולית. לא רציתי להסחב עם הכרבולית כל היום אז החלטתי לשים אותה באוטו. יצאתי החוצה ופתחתי את המטריה, שמח שסוף סוף יש לי הגנה מפני הגשם. תוך פחות משתי דקות היא כבר נכנעה לרוח העזה והתקפלה בכיוון השני... נו טוב, עוד פעם ריצה לאוטו. הגעתי אליו והשתהתי בו קצת. אני חושב שזאת היתה הפעם הראשונה בחורף שבאוטו היה לי פחות קר מבחוץ ולא להיפך. לאחר מכן חזרתי לאוניברסיטה והייתי שם עד הערב. לאחר מכן קפצתי לערב חברם בגבעה הצרפתית וחיממתי את עצמי ביין ועוד כמה דברים טובים. בדרך חזרה לדירה, ב1 בלילה כבר יכולתי לשים לב לפתיתי שלג מעורבים בגשם שמתנפצים לי על השמשה.

למחרת בבוקר אמא שלי שלחה לי אסאמאס שיורד שלג בירושלים. התעוררתי והלכתי לחלון ואכן ראיתי שלג קל יורד ואת ירושלים מתכסה במעטה לבן, מראה מלבב! חשבתי לקפוץ לחברים אבל אבא שלי היה בדרכו לעיר ונתקע בפקק בסמוך להר הרצל ולכן נשארתי בכוננות חילוץ בדירה. אולי זה המקום לומר שאני עם ג'יפ. לרוב זה מהווה קצת מטרד להיות עם רכב כזה גדול בעיר אבל בימים כאלה, זו ברכה! עם 4X4 אני סוחב גם בשלג! עד שאבא שלי מגיע ירדתי למכולת שמתחת לבניין כדי לעשות השלמת קניות למקרה שאהיה נצור. חשבתי שזה תרחיש קיצון אבל לא ידעתי עד כמה זה יהיה נכון. בדרך לשם ראיתי את הג'יפ שלי מכוסה בשלג לגמרי אז התחלתי עם מגב להוריד את הכל ממנו רק כדי שהשלג יתחיל לרדת שוב במהירות ולהערםמחדש על האוטו. ויתרתי. אחרי שסיימתי עם הקניות אבא שלי סוף סוף הצליח להגיע עם האוטו שלו לדירה. שם התחלפנו והוא לקח את הג'יפ כי הוא היה חיב להגיע לפגישה חשובה עם נשיא המדינה. זאת גם הסיבה שהוא עלה לירושלים, אחרת היה מוותר על התענוג. הוא הגיע אלי חזרה בשש וחצי בערב ואז הוא לקחאת האוטו שלו ואני ליוויתי אותו עם הג'יפ עד למבשרת למקרה ויתקע. נפרדתי ממנו במחלף הראל וחזרתי לירושלים. בדיוק אז התחיל לרדת שלג כבד אבל עדין לא הבנתי שעשיתי טעות שלא חזרתי גם אני הביתה.

למחרת בבוקר קמתי לעוד אסאמאס מאמא שלי שאמרה שיש בלגאן בירושלים. קמתי וראיתי שלג כבד שלא מפסיק! פתחתי טלוויזיה וראיתי שם את הדיווחים השוטפים אודות המצב. אחרי רבע שעה בערך הלך לי ההוט ועד לרגע כתיבת שורות אלה, עדיין לא חזר לתפקד. כבר 80 שעות כמעט... למזלי נזכרתי שבדירה היה מודם קווי של בזק. מצאתי אותו, חברתי למחשב וכך לא נשארתי מנותק מהעולם למרות חוסר הנוחות שבחיבור הזה. כשהיתה הפוגה בשלגיםלקראת הצהריים חלצתי א הג'יפ שלי והסתובבתי קצת.חפשתי עיתון אבל אף מרכול או חנות לא היו פתוחים. עצרתי בתחנת דלק ושם הביאו לי ידיעות אחרונות בחינם. אחרי זה התקשרתי לידידה שלי שגרה במושבה ובאתי אליה אבל הייתי לחוץ מאד בגלל שחששת ששלג כבד שוב יתחיל ליפול וגם הנעליים שלי היו קפואות. בשעה שבע בערב התכוננתי להכין ארוחת ערב אבל בדיוק אז הלך החשמל חושך גמור, קר ואני רעב. בלית ברירה פרשתי למיטה כי מה עוד יש לי לעשות? אחרי שעתיים שמתי לב לפס אור מתחת לדלת. החשמל חזר! יצאתי בזול כי זאת הפסקת החשמל הכי משמעותת שהיתה לי ואילו יש אחרים שנשארו בלי עד עכשיו. בכל מקרה, התחלתי לבשל והכנתי אחלה של קנלוני ממולא בריקוטה ותרד. הלכתי לישון בסוף כשיש חשמל, אני שבע וחמים לי.

למחרת, הפסקה בשלגים! סוף כל סוף אחרי שבשישי ירד שלג כבד. שכחתי לומר שהתוכנית המקורית שלי היתה בכלל לבוא לחבר שלי שגר בגבעה הצרפתית ולעשות איתו ביחד ארוחת שישי אבל זה כמובן התבטל לאור המצב. בכל מקרה, התקשרתי לחבר שלי וקבענו שנפגש במרכז העיר איפה שהוא גר. בדרך לשם הרגשתי כמו אחד שנוסע ביום כיפור... אף לא רכב אחד ברחובות ואני סתם עוצר ברמזורים כשיש אור אדום. אספתי אותו מכיכר החתולות ועצרנו את האוטו מחוץ לשער יפו. טיילנו בעיר העתיקה, בכנסיית הקבר ובכותל אבל הכי כיף היה כשעצרנו בהוסיפיס האוסטרי ליד שער שכם ברובע המוסלמי ואכלנו שטרודל עם סיידר חם:) לאחר שהקפנו את החומות מבחוץ ברגל והגענו לאוטו, הורדתי אותו חזרה בביתו ונסעתי לפגוש חבר אחר שלי, מהלימודים, שקבעתי איתו עוד קודם. נסענו להר הרצל ושם בנינו בובת שלג לתפארת. השלג שם היה עמוק במיוחד ושקעתי כמה פעמים עד לעומק הירך.. לא יאומן. כשחזרתי בערב לדירה עם נעליים רטובות שקלתי לחזור הביתה, לשריגים, ברכבת אבל בסוף החלטתי שלא.

ביום ראשון, אתמול, קמתי לראות את הבוהק הלבן של השלג מנצנץ באור השמש.. תענוג. הייתי אמור לעבוד במסעדה אבל ביטלו לי את המשמרת. קבעתי להפגש עם חבר שגר בפסגת זאב ולבנות איגלו כשהכוונה שלי היתה לחזור אחה"צ הביתה. ארזתי דברים ויצאתי לדרכי אבל בניגוד לאתמול, שהכבישים היו שוממים, נתקלתי בהמון כלי רכב ופקקים. אני גם לא יודע למה אבל סגרו את בגין וזה היה מטומטם כי זה רק הכביד על פקקי התנועה הכבדים עוד יותר שנוצרו כתוצאה מזה שהרבה אנשים רצו לצאת מירושלים, הדרכים המפולסות היו ברוחב של נתיב וחצי ועל זה היו מכוניות בשני הכיוונים וגם היו שלל מכוניות שתקועות בצד הדרך ועוד הולכירגל שהולכים על הכביש. במילה אחת, סיוט. כמובן גם שיש לי מזל נאחס כי ברגע שעברתי את המחלף של בגין פתחו את הכניסה אליו אבל כבר לא יכולתי להכנס לשם... שעתיים שנתקעתי בפקקים בגבעת שאול, בלי להגזים. עד שהצלחתי לצאת לכביש אחד כבר ביטלתי את הפגישה עם חבר שלי והתקשרתי לחבר אחר שגר במעלה החמישה. בהתחלה חשבנו לשבת באבו גוש אבל התברר שלא היה שם חשמל אז בסוף נסעתי אליו. עד אתמול בערב לפחות הוא היה בלי חשמל כבר כמה ימים המסכן.. לא הייתי אצלו הרבה זמן כי השמש כבר שקעה וחששתי שיסגרו את כביש אחד (יש לי הרבה ביקורת על המשטרה וההיערכות בעניין הזה) אז יצאתי מהר. אחרי יותר משלוש שעות בדרכים, סוף סוף הגעתי הביתה! איזו הקלה.

עכשיו אני בבית. התכוונתי לצאת לקראת הצהריים לירושלים כי היה אמור להיות לי שיעור בארבע וחצי ורציתי להספיק עם כל הפקקים אבל לשמחתי היום בעשר וחצי קיבלנו הודעה שבוטלו הלימודים קולולולו! אז קבעתי עם חבר והלכנו לשתות בירה במבשלה בישוב שלי. אחלה בירה בלגית על בטן ריקה וכשאני כותב את הפוסט הזה אני לגמרי בראש טוב:) אחרי זה טיילתי עם הכלבה שלי וראיתי את ההרים המושלגים. אבל ביננו, כבר נמאס לי משלג.

עם איש השלג שבניתי עם חבר שלי בהר הרצל. איך?

והנה עוד שתי תמונות שלי בשלג. אמנם הן מהשלג של שנה שעברה כשנתקעתי בדרך לירושלים אבל עדיין שווה לא? את האחרונה החזרתי לתמונת הפרופיל שלי בפייסבוק:



 

אז מה עכשיו? אני שוקל אם לחזור בשעות הקרובות לירושלים או מחר בבוקר כי מחר אני עובד.... עוד לא יודע. יש פה עוד ירושלמים שנתקעו בשלג?

עדכון: חוזר מחר בבוקר לעבודה אחרי שויתרתי על זה שיחליפו אות במשמרת. לא צריך להיות חזיר... ביטלו מחר את הלימודים כך שיוצא שרק ביום רביעי אני לומד השבוע.