בינות הענפים

ברגע אחד ככל הרגעים

המלא בחדוות עשייה

הציף כאב עז את נשמתי,

צבט את ליבי זיכרונך

ותודעתי נשטפה באדום

דמי שנשפך על המרצפת

וגולגלתי ששכבה גם היא מרוצצת

בתוך עולם רוחך,

כשזרועותיך הגשמיות לופתות אותי בחיבה כה גדולה.

ועוז רגשותי,

אהבתי הגדולה

משיכתי שלא ידעה סוף,

למה? למה?!

מתוק ועז הוא כאב הצביטה

שסחטו אצבעות רשעות

בצובתן  את ליבי המלא בטוב.