בינות הענפים

את התקווה שבליבי 

שעוד קיימת

ואם רק תעלמי אבחר במוות גם אני

ולא אתן לך תקווה ללכת

את התקווה שמכלה נפשי

מדי ליל,

להזיל דמעות גורמת,

את התקווה שמקננת בנפשי

ולעולם לא מתגשמת.

אודים שבוערים,

שמטרפים,

הם אשליה

כל אש תכבנה הדמעות

שרק זולגות כל לילה

על כל אשר איננו.

את התקווה שמביאני

נחמה כה פעוטה

ובגללה אני רוקעת ברגלי,

 כמו ילדה שלא קיבלה מבוקשה

דורשת מאימה ממתק,

ואני דורשת מהעולם יותר

ואין ממה לשבוע נחת.