האלימות לא תעזור בסוף הטובים ינצחו

פשוט לחזור לכאן ולכתוב

אני לא יודעת מהיכן הגיע החשק לעשות את זה. אולי היו אלו ההיהורים בשעת הנסיעה חזרה לדירה.

חשבתי על המקום שאני נמצאת בו עכשיו לחוסר המוטבציה לעשות את מה שאני צריכה, אני לא שונאת את המקום הזה, נכון יש לי טענות לגביו אבל זה המצב הרגיל... סך פעולות פשוטות לקידום ענינים כמה שיחות טלפון וזהו.

אבל משהו בתוכי מסרס כל פעולה כזו.

אולי החזרה לכתיבה תהיה מקום להוציא בו חלק מהמחשבות שאני כ"כ עסוקה בהן אולי הן שמפריעות לי לעבוד.

אני בספק בקשר לזה אבל זה נראה לי עיסוק נחמד.

הפעם האחרונה שרציתי לכתוב היתה בתקופת המלחמה- כמה זמן עבר מאז...

הרבה לא השתנה בחיים שלי  מאז,נעים באותו כיוון על מי מנוחות אני לא ממש גאוות ההורים הפולנים אבל הורים שלי גם ככה לא,

אני מניחה שסבתא שלי היתה שמחה עם היתי מתחתנת כבר והעבודה שלי היתה יותר קלה להגדרה.

אבל אלו דברים קטנים. אני לא יודעת מה הם הדברים הגדולים אולי הם לא קיימים.

אני חושבת שאחרי הפסקת כתיבה ארוכה שכזו יקח זמן עד שאני אדע אם זה היה רעיון טוב

בינתיים זה מרגיש כמו יין אדום.