כשהקיץ בא, איתו גם החמימות.
השמש הייתה יורדת, ואתה היית אוסף אותי,
וביחד, היינו יורדים לעבר הים,
והכוכבים היו פוגשים אותנו בניצנוץ. אחד, אחד.
רוח קייצית קרה הייתה עוטפת אותנו,
ואתה רק היית מחבק אותי חזק יותר.
קול הגלים הייתה למנגינה, והנשיקות שלך לקצב.
אבל עכשיו.
הסתיו הגיע.
והכל פתאום ניהיה אפור וקר.
לא נרד יותר לים, ולא נישמע יותר את מנגינת הגלים.
מעכשיו, רק רוח סתיו קרה תלווה אותנו,
ובלילות הגשומים, דמעות קרות ירדו על פני הלחי.
אבל אז, יבוא הקיץ שוב.
ואתה שוב תבוא לאסוף אותי, ושוב נרד לים.
ושוב נשכב על החול הקייצי החם,
וככה, שוב יהיה לנו טוב...