זה חלק מהלילות החירשים חסרי רוח.
אם תסתכל טוב טוב על הים, לא תשמע, ולא תראה,
רק תחשוב שהכל זה סרט אחד גדול.
החול, המים, והרים הגבוהים,
הכל דקאורציה, באולם סטודיו גדול.
אתה תלך, אתה תרוץ, על החול הרטוב,
אתה תלחש, אתה תצעק אל האוויר המתוק,
וכלום לא ישמע. רק עקבות רגליים יחפות שרצו במהרה.
ויום למחורת,
אתה שוכב על הסמיכה הסגולה,
מעט כוכבים מנצנים אליך.
ואם תסתכל טוב טוב עליהם,
הרוח פתאום תחלוף,ושוב תיהיה דממה.
ורק את קול הנשימות המהירות שלי תשמע.
ואז בלהט תעלה איתי למדרגות.
נשיקות סוערות,
חיבוקים הדוקים,
גלי חום עצומים,
והתשוקה, שאנחנו נושמים.
ואז, מגיעה הדממה,
כי מישו מהשכנים בא.
NoBody
**הערת הכותב(ת)**
אני בספק שתבינו.
אני בין היחדים שאבין.
אבל זה בסדר. זה צריך להיות ככה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
