למה? למה פאקינג פעם אחת אני לא יכולה להכיר בחור נורמאלי?? הדרישות שלי כאלה מוגזמות..? הן נראות לי לגיטימיות ביותר. מישהו שאוהב מוזיקה, וחיות, שיהיה קיטשי, אבל לא בהגזמה... שייתן לי ביטחון. שאני אדע תמיד שהוא רוצה לחבק אותי עכשיו, בכל רגע נתון. כשהייתי עם קובי תמיד ידעתי שהוא רוצה אותי ליידו עכשיו, שהוא רוצה לישון איתי בכל לילה. שהוא אוהב אותי. לא הייתי צריכה שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי. ידעתי. הרגשתי. רועדות לי הפאקינג ידיים, אי אפשר לכתוב ככה.
אין יותר בידה. נראה לי.
הוא עדיין בסרט על מישהי שהייתה חברה שלו חודש לפני איזה שנה וחצי. הם נפרדו כי הוא טס לחו"ל.
זה לא משנה מה הוא יגיד לי, הוא לא פנוי אליי רגשית כרגע. או בכלל, לא רק אליי.
אני יודעת מה זה כשאין כלוז'ר עם מישהו.
הם חזרו קצת אחרי שהוא חזר לארץ ויום אחד היא פשוט נעלמה לו מהחיים ומאז היא לא עונה לו לטלפון והוא לא ראה אותה.
אולי יש דברים שהוא לא מספר לי. גם זה יכול להיות.
ואני לא יודעת למה באמת אני בוכה. כי אני רוצה אותו? או אולי אני פשוט רוצה מישהו..? אני לא מבינה את עצמי.
אתמול שמרתי כל הלילה. מתן היה איתי. אני מתה על הילד הזה. הוא כמו גלעד. ז"א, הם לא דומים, אבל זה אותו מקרה. אני לא נמשכת אליו. מבחינת אופי.... מושלם. ובזמן האחרון התחלתי ליחס חשיבות כ"כ גדולה למראה.... זה מעצבן אותי. אני מרגישה שטחית. היה לי את אורי שהיה חבר שלי, והוא לא בדיוק דוגמן הבית.... ועכשיו, אחרי שלוש שנים, פתאום הלוק נהיה חשוב. פתאום אני מסתכלת קודם כל איך הוא נראה, איזה ידיים יש לו, אם יש לו זין גדול, אם הוא מנשק טוב. מה נסגר איתי...? מה קרה לדברים שבאמת חשובים בחיים...? זה כל כך משמעותי..? מראה..? מה זה חשוב בכלל? אבל זה מה שהלב אומר... והראש חושב אחרת. מסתבר. ובכלל... נהייתי כל כך בררנית מאז שאני וקובי נפרדנו. לא רק בקטע של מראה. כאילו אני מחפשת משהו מאוד ספציפי.... אבל מצד שני גם מאוד כללי. הדבר שסתכל'ס הכי חשוב לי זה ההרגשה כשהוא נותן לי כשאני לא איתו. בגלל זה לא הייתי עם יואב, כי כשהייתי איתו הכל סבבה, ושאני לא איתו אני יודעת שזה לא זה, שהוא לא מה שאני צריכה. שהוא לא מתגעגע אליי ושהוא לא חושב עליי. טוב הוא כן חשב עליי. הרבה. אבל לא בדרך שאני רוצה. ומה אני רוצה בכלל...? יואו, אני פשוט נהייתי כזאת נקבה שזה לא יאמן. אין לי מושג מה אני רוצה מעצמי. ואני לא מבינה את רועי, (בידה), הוא מספר לי את כל זה והוא אומר לי שמפריע לו שנגיד השבוע ביקשתי ממנו להעיר אותי בבוקר והוא שכח. זה ממש מטריד אותו. הוא אומר לי "איך אני יכול לשכוח? זה צריך להיות הדבר הראשון שאני אחשוב עליו", אבל דיבורים זה מאוד נחמד.... כאילו הוא מחכה שאני אגיד לו "טוב תקשיב, זה לא זה", במקום שהוא יגיד לי את זה בעצמו. אז אמרתי לו את זה, והוא אמר לי שזה לא שהוא מחכה שאני אגיד לו את זה, הוא פשוט לא יודע אם זה באמת מה שהוא רוצה. הוא לא יודע. הוא לא רוצה להפסיק לצאת איתי, ואנחנו לא שוכבים, אז לא שהוא רוצה להישאר בגלל זה או משהו. הוא אומר שאני לא סתם מישהי ושזו פעם ראשונה מאז האקסית הזאת שהוא לוקח מישהי באופן רציני, אבל בתכל'ס הוא סתם מנסה להתאהב בי בכח. והוא לא מבין את זה. למרות שנראה לי בעצם שהוא כן מבין את זה, פשוט לא כל כך רוצה להשלים עם זה. הוא אומר שהוא מת עליי ושזו פעם ראשונה שהוא נפתח למישהי מאז ההיא, אבל מה אני אמורה לעשות עם זה...? אם אני בוכה, אז כנראה שאכפת לי.
טוב אני צריכה להחזיר את חן ואביב הביתה. הוא אצל חברים ואמר שיתקשר מאוחר יותר. אני שונאת את החברים שלו. אולי אני ועד אחזור לפה היום. למקלדת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
