למוכר. והלא כל כך אהוב, אני חייבת לציין.
FUCK.
חחח.
נשמע כמו משהו שמתאים למופרעת לכתוב או להגיד.
אני מתקלפת. לא נשרפתי, זה פשוט דילג על השלב הזה בבעירה.
הה אני אפילו לא יודעת איך להוציא את כל מה שקורה. יש לי ערפל במוח. שוב.
אני מרגישה כאילו אני מקיאה מיצי קיבה. אני כזאת ליידי.
אני לא מזהה
האמת שעכשיו כשאני חושבת על זה, לא משנה במה אבחר.
עכשיו מה שמחכה לי זה
מה שחיכה לי תמיד.
הרי
זה היה רק סוג של צירוף מקרים. שרשרת אחת ארוכה של צירופי מקרים, בעצם, אם חושבים על זה.
ויש לי דהז'ה וו כשאני כותבת ש
זה היה טוב מדי כדי להיות אפשרי.
חזרה לgrey scale.
נדמה לי ש
ביי.
בא לי
למות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
