אופטימיות?

יום כיפור והשעה 17:04.

אני יושבת עם החבורת בנות שיש לי בבית [המשפחה כמובן] ואנחנו רואות ''האנטומיה של גריי''.

כמה כיף זה לראות ביחד סדרה שאצלי אסור לראות לבד כי אז האחרת תפספס, אז אנחנו יושבות כולנו ביחד ונהנות.

כי אלו הדברים הקטנים של המשפחה.

אתמול היה לי ממש קשה.

היה לי קשה כי כמעט הבריזו לי, אבל בסוף לא. אז באתי לאן שקבענו ואת הלכת עם השאר, השארת אותי לבד בין כולם [ברור שבסוף דיברנו על זה והכל הסתדר]. בין כל העיר הייתי צריכה להסתובב לבד עד שמצאתי את אלו שתמיד נמצאים שם בשבילי. וגם כשאני עוזבת אותם קצת ומרפה.. הם תמיד שם בשבילי.

אז בסופו של דבר נהנתי כי הייתי עם אנשים שלא משאירים אותי לבד לרגע, וריכלנו ודיברנו והלכנו ברגל הביתה עם כל העייפות שהלילה הביא איתו.