מה שקורה זה שבזמן האחרון המוח שלי משתגע
אני יכולה להיות מלא זמן מאושרת ופתאום משו קטן יהרוס לי ואני אכנס לדיכאון קשה
וזה גם יכול להשתנות בשניות...
זה נורא!
אני לא יכולה לחיות עם עצמי יותר.. זה ממש מעיק
אני באמת רוצה לחזור לימים של השביתה
הייתי מאושרת [ברובם]
שוב חזרתי לחוסר השליטה בפה שלי!
מה לעשות התוכנה הזאת רודפת אותי
אני מתחילה לזרוק מילים ורמיזות על דברים שאני בכלל לא.. בטוחה בהם
ואני אפילו לא יודעת למה אני עושה את זה
אין לי שום סיבה!!
כל כך הרבה זמן לא בכיתי
לא בכיתי בכי משחרר כזה עד עמקיי נשמתי
ואני חייבת להתשחרר קצת עם בכי טוב כזה
כי.. עצוב לי נורא וזה מעיק
בא לי.. שהוא יחזור
אני כועסת על עצמי שהתרגלתי לחיסרון שלו!
אבל לא יחזור כנראה בזמן הקרוב לצערי...
אולי אף אחד לא קרא את זה
ואולי באמת ממש לא אכפת לי
עצוב לי ואני מטומטמת יותר מתמיד
הריי אני בכלל לא אוהבת אותו
למה סיפרתי לכולם על זה עוד לפני שידעתי מה אני מרגישה??
אני סוג של.. פוסטמה ומטומטמת עם נגיעות קטנות של אהבלה מפגרת
נו, מה לעשות? לאט לאט מתרגלים לזה
אני רק רוצה לבכות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
