האמת שמסתתרת בפנים

לפני מספר שנים(לא יודעת כמה) הגה עמיר קורנגלוד את הרעיון לפיקולוניה.

פיקולוניה היא ארץ ישראל קטנה לילדים.

לא, לא עוד מיני ישראל. אלא ממש-ארץ קטנה לילדים.

המקום הקטן יחסית מכיל כבישים עם מכוניות ואופנועים, מכולת, בנק, משטרה, מרפאה, חדר כושר, מאפיה\מסעדה ואפילו מכון יופי.

אני לא יודעת אם בכוונה או לא אבל לא פה נגמר הדמיון. ואני נוטה להאמין שעמיר יצר את המקום עם שמץ של ביקורת חברתית והרבה חוש הומור עצמי ושחור על ארצנו הקטנטונת.

כמו בארץ, גם בפיקולוניה הכבישים מסוכנים. נהגי האופנועים החותכים מימן ומשמאל, העוברים מנתיב לנתיב, גורמים לא אחת לתאונות.

בכביש פיקולוניה כמו בכבישי הארץ מספר התאונות הוא רב.

רוב התאונות הם תאונות פנדר בנדר. מקצתם עם פגיעות (הורים שנדרסים על ידי ילדים שלא שמים לב). ומעט מאוד עם פציעות ממשיות(פגיעה הגורמת לבכי ממשי).

המכולת של פיקולוניה מדהימה. 7 עגלות קטנות עומדות בטור ליד הקופה הראשית(והיחידה). על המדפים ניתן למצוא כמעט כל דבר שיש לנו בבית במקרר או במזווה. חיקויים מאוד מוצלחים מפלסטיק של לחמים, מאפים פירות, ירקות, דגים ועוף נמצאים גם כן.

וכמו במדינה ישראל-הסל של המבצעים נשאר ריק ומיותם. מחכה שיזרקו אליו מוצרים שאינם בשימוש או בביקוש כרגע.

משטרת פיקולוניה, בדומה למשטרת ישראל היא דלת יכולות. ניידת אחת. כמה מדי שוטר. וכלא שניתן להיכנס ולצאת ממנו בקלות או עם מעט אתגר (יש חור בקיר המוביל למרפאה).

מערך הכבאות נותר קטן. כבאית אחת המכילה את הציוד הנדרש (כובעים, מסיכות גז, חליפות ומטף קטן) וכבאית נוספת המכילה סירנה וצופר.

המרפאה לאחרונה זכתה בחיזוק קל.(אירוני, אני יודעת) התווספה לה מכונת החייאה. אני רצינית לחלוטין. מכונת החייאה קטנה לילדים. עם גליון חולים וצג של אקו לב.

התרופות הכה רבות ניצבות בארון. ישנה עמדת אחיוך ומיטת חולים.

מדי המנתחים נחטפים במהירות. מספרם מועט. (כנראה ההסכם החדש עדיין לא הגיע לפיקולוניה)

מאפיית פיקולוניה היא תענוג מגרה לעיניים.

מיני מאפים ומאכלים העשויים כולם מפלסטיק יגרמו לכם לרעב.

המקום כולו נעשה לקטנטנים. עם כורסאות וספות קטנות, מיקסר קטן, סכו"ם, מיקרו, סינר, כובע שפים, מגשים, מלחיה ופלפליה ובקיצור מה לא-הכל שם בקטן.

חדר הכושר המיועד לילדים מגיל 4 ומעלה מכיל הליכונים, אופניים וסקי. ישנו גם שק איגרוף התלוי גבוה כדי למנוע פגיעה לא רצונית בילדים מסביב.

המקום מכיל גם מגלשה שמתחילה מקצה אחד של המקום ונגמרת בקצהו השני.

וכמובן-אזור מגודר המיועד לילדים מעט יותר קטנים בגילאי 0.5-3.

המקום מקסים. ילדים יכולים להעביר בו שעות על גבי שעות.

ההורים אולי לא כל כך. אחרי הכל לנו אין כל כך הרבה אנרגיות כמו להם.

ישנם שירותים ואיזור החתלה.

הכניסה למתחם נעשית ללא נעליים וללא אוכל ושתייה. יש מתחם אוכל המיועד לכך עם כיסאות גם לקטנטנים שבינינו.

בנוסף ישנו גם דוכן המוכר מעט ממתקים, שתיה חמה ומאפים.

אני רוצה לציין שעמיר הוא אדם גאון.

רק המחשבה על כמה השקעה ואהבה הוכנסו למקום גורמת לעומס מחשבתי.

מבוגרים יתקשו שלא לחייך לנוכך העולם הקטן שעמיר קורנגלוד יצר למען ילדינו.

השאלה היחידה שאני שואלת היא-האם יש צורך שהם יכירו את העולם שלנו בצורתו הכל כך אמיתית? לא עדיף לשאיר משהו לדמיון?