האמת שמסתתרת בפנים

אלו מכם שראו לפחות עונה אחת מאבודים יודע שג'יימס פורד, שראה את אבא שלו רוצח את אמא שלו ומתאבד לאחר שרמאי גנב להם את כל החסכונות יודע שלאחר מרדף אחר אותו רמאי, הנקרא סוייר-שינה ג'יימס את שמו לשם האדם אותו הוא רודף.

אני, לאחר כל כך הרבה צלקות רגשיות ש-י' גרם לי הבנתי הפכתי ל-י'.

י' לא אהב להביע רגשות "אנושיים".כך הוא קרא להם. הוא הונח על  ידי על פדיסטל גבוה. גבוה מידי. גם את החסרונות שבו אהבתי. נתתי לו להתייחס אלי בצורה מעליבה ומשפילה רק כי מרוב אהבה לא שמתי לב לזה. הוא לא נתן לי מתנות. הוא נתן לי מתנה אחת ויחידה בקשר של שנה וחצי(אם לא מחשיבים היכרות אינטנסיבית של כמה שנים לפני. וגם אז הוא לא נתן לי אף מתנה) אותה מתנה יחידה שקיבלתי ממנו לא הייתה ליום הולדת או לחג. היא הייתה ביום סתמי. כשחבר טוב קנה לו צמיד ש-י' לא אהב. ומאחר וזה סתם היה זרוק אצלו הוא נתן לי אותו.   באופן מפתיע הייתי בשמיים.

כי כשאדם שאתה אוהב לא מפגין כלפייך רגשות בדרך כלל אז כל דבר הכי דומה להפגנת חיבה נתפסת כדבר בלתי רגיל. כאילו בזה הרגע הוא בנה לכבודך ארמון.

לפני כמה חודשים נכנסתי לקשר לאחר 3 וחצי שנות בצורת.

שנות הבצורת היו כתוצאה מפרידה מאוד לא נעימה בלשון המעטה מ-י'.

אני נכנסתי, ועדיין נכנסת לקשר עם חששות. עם חוסר בטיחות לגבי העתיד. ויותר מכל אני לא נזרקת לב קודם ראש אחר כך.

בהתחלה לא הרגשתי כלפיו דבר.

עם הזמן התחילו להתגבר בתוכי רגשות. רציתי לראות אותו יותר ויותר. הוא מצחיק אותי. אני נהנית איתו. ואחרי חודשיים הוא טס לטיול. טיול של חודש. ואני חיכיתי. ובאמת שכשהוא חזר לא הייתה מאושרת ממני.

וכבר תכננו איך ברגע שיחזור, יום למחרת ניסע לסופש בכינרת. וכך עשינו.

אך ככל שעבר הזמן ככה הרגשתי יותר רחוקה ממנו. יותר דברים הפריעו לי בו.

הוא נעשה מציק.

נורא דביק.

כל הזמן אומר לי כמה אני מדהימה. אנחנו מתעוררים בבוקר ודבר ראשון אומר לי כמה אני יפהפיה.   אל תבינו אותי לא נכון. אני אוהבת לקבל מחמאות. אבל מידי פעם. לא לאורך כל היום כל יום. אני לא אוהבת שאומרים לי שאני יפהפיה כשהרגע קמתי, השיער שלי סתור, הפנים עדיים נפוחות משינה ועוד לא צחצחתי שיניים. מצטערת אבל גם בר רפאלי או אסתי גינזבור לא יפות 24\7.

וכשנסעתי באוטו עם חברה שלי שאני פשוט מטורפת עליה והיה כל כך כייף באוטו אמרתי: "איזה כייף להיות באוטו עם שני האנשים שאני הכי אוהבת!".  את המשפט הזה הוא זכר. זה נחרט בזיכרונו.

עד כה הוא אמר לי אינספור פעמים שהוא אוהבת אותי ועד כמה.אמרתי לו שאני לא יכולה להגיד לו את זה חזרה כי אני עדיין לא שם. והוא יודע שזה לא בא לי בקלות. הסברתי לו למה. והוא הבין את זה. אני חושבת.

ואז ההערה הקטנה הזאת נחרטה אצלו כ"הפעם הראשונה שאמרתי לו שאני אוהבת אותו".כשלמעשה זה לא היה כך.

וכשהוא הזכיר לי את זה לאחר מכן וכמה זה ריגש אותו... הבנתי שהפכתי לסוייר.

אין דבר בי שהוא לא אוהב. וזה לא שחסר בדיוק כן? אני מתעצבנת על שטויות, כועסת על אנשים ועל העולם לא מעטף אני חופרת לפעמים מלא ואני לא מפסיקה לדבר על ילדים.

יש בי מספיק דברים שלא כולם אוהבים כמו בכל בנאדם. לא ייתכן שהוא אוהב בי הכל. אלא אם כמו שעשיתי עם י', הוא שם אותי על פדיסטל.

כשחזרנו מהצפון, ב6 שעות שהיינו בנפרד ועד לנקודה שהלכתי לישון הוא הספיק לצלצל אלי מספר פעמים ולהתכתב איתי באסמסים.לאורך כל השעות האלו.

היום בבוקר כבר חיכתה לי הודעה עם איחול ליום מוצלח וברכות לכל דבר שתכננתי לעשות היום. תהני בעבודה בהצלחה עם סידור החדר שיהיה לך בתאבון וכו'.כל חצי שעה בערך אני מקבל לפחו הודעה אחת.אחת לשעתיים שיחת טלפון.

אני מצטערת אבל זה כבר  מעיק.

אני מקבלת את התחושה שהוא מעריץ אותי על גבול הסוגד.

אני לא רוצה מעריץ אני רוצה חבר. מישהו שיצחיק אותי כשעצוב לי. שיכיר אותי כל כך טוב שכשאהיה עצבנית שידע לפניי למה אני באמת כועסת. שידע מתי להשתיק אותי כשאני מדשדשת בנושא מסויים יותר מידי. שידע מתי לנשק אותי ומתי לא.

אנחנו אמנם בסופש בצפון אבל הרעיון הוא לבלות ביחד ולא אך ורק להתנשק בדרך לשירותים, בדרך חזרה, בכינרת עצמה, בדרך חזרה לאוהל, לפני ארוחת בוקר\צהריים\ערב, אחרי ארוחת בוקר\צהריים\ערב, כשאני קוראת ספר, אחרי שאני מניחה את הספר, תוך כדי נהיגה, תוך כדי שכיבה או פשוט בזמן שאנחנו מדברים.

בשלב מסויים זה כבר ממצא את עצמו. בדיוק כמו ההערות כמה אני מדהימה, מקסימה ויפה.

אני לא מושלמת. אני לא תמיד מדהימה. לא תמיד מקסימ ובהחלט לא תמיד יפה. הביטחון העצמי שלי לא בריצפה ואין צורך שיחזקו אותי.

אני אדם בוגר, עצמאי, אני יודעת לעשות דברים לבד אני יודעת לעשות דברים בזוג. אני לא צריכה שיחזיקו לי את היד. אני לא צריכה שיאחלו לי בהצלחה על כל יום רגיל בעבודה. בהצלחה נועד לדברים כמו מבחנים. ראיון. משהו לא רגיל שמלחיץ אותי או סתם שהמשך חיי באופן כלשהו תלוי בו. לא ליום בעבודה שאני עושה אותה כבר שלוש שנים ואני די טובה בה.

זה מגיע לשלב שאני הרבה פעמים תוהה אם בכלל אני צריכה להיות איתו. או אולי פשוט לדבר איתו.

אני פשוט נורא מפחדת להיפרד ממנו בלי לדעת לחלוטין אם יש מה להציל מאחר והבחור כל כך מאוהב בי נואשות שאני מפחדת לשבור אותו לחלוטין.

איך אני מסבירה למישהו שהאופן שבו הוא רואה זוגיות לא זהה לאופן שבה אני רואה זוגיות? שאני מבחינתי אפשר להעביר את מרבית היום בלי תקשורת. לפחות בהתחלה. ואנחנו די בהתחלה.    

הוא כבר אוהב. אומר זאת שוב ושוב כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא שמח שאני שלו.

אני לא רוצה להיות ה-י' שלו. אבל אני לא יודעת איך לגרום לו להוריד אותי מהמגדל שעליו הוא הניח אותי. לגרום לו להרגע קצת. אנחנו לא קראש שאיזה טינאייג'ר נדלק על זמרת, שחקנית או משהו בסגנון. אנחנו זוג.