שוב איבדתי מישהו שאני אוהבת יותר מהחיים שלי. זה מטבע העולם שלי להרוס כל מה שאני נוגעת בו?

אני כבר מתוסכלת...מיואשת..עייפה..בא לי לברוח מכאן ולא לחזור הרבה מאוד זמן.

אני חושבת שאקח עוד איזה חופשה של שלושה שבועות בארה"ב.

אני זקוקה לאוויר..אוויר אחר..לא זה שאני נושמת כאן..

אני חייבת את זה לעצמי..את השקט הנפשי הזה לכמה זמן..את המנוחה הזאת...למרות שהדברים האלה הם בראש שלי וייסחבו איתי לא משנה לאן..אני יודעת שיהיה לי קל יותר להתשחרר מכך בעובדה שאהיה במקום רחוק עם אווירה אחרת..

אנוח לי ואשכח...ואנסה לשנות את התכונות האלה בי..של להרוס כל אהבה שבאה...

זאת הפעם האחרונה שזה קורה...ובזה אני בטוחה. וואלה אני בת זונה אם אני מאבדת עוד מישהו ככה סבבה?

iv'e seen love die way too many times

when it deserves to be alive

alive.

בכל מיקרה אני באמת כניראה טסה עוד שבועיים בערך..אולי אעדכן עד אז..אבל מה הנסיבות בכלל..הבלוג נינטש ומה שנישאר לי זה תגובות ב"ללא שם" של עברייני מקלדת משועממים...

יודעים מה..לא כותבת פה בשבילכם..כותבת פה בשבילי..והתגובות שלכם לא חשובות לי בקמצוץ.

הקטע בתגובות זה רק לראות אם הבלוג הזה חיי בכלל.

. . .

טוב שיהיה לכם יום טוב..פעם הבאה שאעדכן אהיה בנימה טיפה יותר אופטימית..אולי אפילו הרבה יותר..את זה אני יודעת.