דפדפתי קצת אחורה. לתקופת 2007 בעיקר. מעניין מאוד למה רוב הזכרונות הכי משמעותיים שלי היו בשנה הזו.
בדפדוף גיליתי דברים יפים. כתיבה מקסימה, אימרות מסתוריות, קודים שהם רק שלי (שהיום במרחק השנים לקח לי זמן להיזכר למה התכוונתי בכל משפט), שנינויות של ניסוחים, משחקי מילים, וים, ים, ים של אופטימיות.
איזו ילדה חמודה.
לא אוהבת ללמוד, אוהבת את רק המגמה. מתוסכלת כלכך מהמוסד הזה ורוצה לעשות רק מה שעושה לה טוב.
בדיוק כמו היום. רק שהיום זה מתאפשר לי (בדרכי, כמובן), ואני תלמידה חרוצה מאוד באוניברסיטה של החיים.
ילדה שאהבה לאהוב. בחלוף התקופות - חבר צמוד, זוגיות כזו או אחרת, ענייני לב פורחים ונובלים, חוויות והרפתקאות של ביחד.
איזה יופי ידעתי לכתוב. איזו שמחה תמידית הייתה בי עמוק בלב.
גם היום יש אותה. כמעט תמיד, כמו פעם.
היום, לא.
בגלל זה דפדפתי אחורה. כדי להיזכר בכמה מילים רחוקות, ובכלל מצאתי משהו אחר.
אמנם יום השנה הוא רק מחר אבל היום הגיעה הנפילה החודשית ומצאתי לנכון לציין את זה כאן בנוסף לדפים שלי.
אני חושבת שבכיתי השנה רק מסיבה אחת. אני חושבת שבכיתי השנה יותר ממה שבכיתי בכל השנים שאני חיה. אני חושבת שהכאב שצף לי בלב מספיק גם ל-10 השנים הקרובות.
הלוואי שיכולתי להגיד שהזמן עשה את שלו, אבל אני עוד רחוקה מזה שנות אור. כל נפילה כזו של פעם-פעמיים בחודש מכאיבה וחיה בי באותן עוצמות בדיוק. בדיוק כמו לפני שנה.
אני תוהה ושואלת בכל ליבי אם אי פעם זה יהיה 100 אחוז מאחוריי. האם אי פעם אזכה שוב ביכולת לאהוב.
"הדמעות המוכרות הן אותן הדמעות שכל אחת מהן נושאת אות אחרת של השם שלך וזה לא נגמר אף פעם..."
(6.9)
הלוואי שתבוא עליי שנה חדשה ונקיה,אני פותחת את הזרועות שלי לזה,
ושהבלוג הזה ידע רק פוסטים מאושרים.
משי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
sSilense