לעומת שנה שעברה, יום העצמאות הזה מגיע בזמן. (תחילת מאי, מזג אוויר אביבי, אופטימיות כזו סוררת בסביבה.)
מה שבעיקר מסמן חזק את יום העצמאות הזה - הם המון סימני קריאה גדולים שאי אפשר לפספס:
עצרי, תזכרי, תלמדי, תיישמי, תיזהרי! תחזרי, תשמרי, תזכרי, תזכרי, תזכרי.
בערב אחד מוזר שנפצח בקטטה עם השכנים והתגלגל לריב גדול, זועק ורווי דמעות, נפלתי לתהום האהבה המתוקה.
לא ידעתי אז שזוהי תהום מסוכנת שעלולה לקחת את הלב שלי ולעשות איתו על-האש (וול דאן) ואחר כך לפרק אותו לגורמים ולאכול אותו עד שלא ישאר ממנו זכר.
מאז הוא כבר הספיק להתאחות קצת. יש דופק.
צמחו כמה גבעולים חדשים בשדה הקרב השרוף.
ולמרות הכל, עדיין לא יכולה שלא לחזור אחורה, לסגור חצי מעגל, לחייך חצי חיוך ולחזור שוב ושוב על הלקחים.
ובעיקר, להרגיש מחוסנת.
(ומאושרת, ומיוחדת, שלמה, מחוזקת, בטוחה, ומעל לכל - חופשיה כמו ציפור שיר).
לא נותר צל של ספק - באפריל קרעתי את עצמי למוות. ולא במונחים של כסף. במונחים של הנאות!
בתקופת השיברון החורפית שלי נהייתי קנאית לחופש. סדר העדיפויות השתנה כמעט מקצה לקצה - עכשיו החופש הוא מעל לכל.
בראש פתוח, מחשבה חופשית, לו"ז צפוף של אירועים חברתיים ויציאות, בילויים והסתובבויות איפה שבא לי, למדתי להנות מכל העולמות.
יצרתי לי מעגל חברתי עצום ומצאתי את עצמי מתמרנת בקושי בין דבר לדבר, מפזרת כספים ולא רואה את הסוף של זה - מתמכרת לחיי ההוללות.
רק שבתוך כל זה, שכחתי קצת את עצמי.
לא עבר הרבה זמן עד שהגוף התחיל לתת אותותיו - תני לי מנוחה. תרגיעי. שבי רגע בשקט. כשלא הקשבתי לו - לבסוף הוא ריתק אותי למיטה והכריח אותי להתאפס. כך גם (בין היתר) הכסף ההולך ואוזל מחשבון הבנק שלי.
אז פיניתי לי זמן, וגיליתי שכל הדברים ששמתי בHold לאיזה חודש-חודשיים, עדיין מחכים לקצת תשומת לב ומחשבה.
כמו מה לעשות, לאן להתקדם, איפה (עוד) לחפש את עצמי (ומה אני אמצא שם?), להעשיר את הדמיון בספר או שניים מהרשימה של הספרים-שעוד-לא-קראתי-שמחכים-על-המדף, לנגן, לשיר המון, להירשם לקורס ריקודים סלוניים, לפרמט את המחשב (זה כמעט כמו לעשות ריסטרט לחלק נכבד מהחיים), להשקיע במחשבות, לעשות אהבה, לכבוש את כל הרשימות שלי בvים צבעוניים, לצאת לרוץ, לדאוג לעניינים בריאותיים ולרסן את הארנק.
וכמובן, כמובן, שכל אלו מחוייבים בליווי חיוך גדול מאוזן לאוזן.
אני מאושרת על היכולת החדשה שיש לי, לקלוט מרחוק את העצב/עצבנות/מירמור/דכדוך, לזהות את השורש שלהם ולעקור אותו לפני שהוא מעיז לחדור מתחת לעור שלי. אני הודפת את הבעיה עוד לפני שהיא נוצרה, ואני תמיד על המשמר.
יש הרבה שירים חדשים ויפים בגלגל"צ.
משי.