לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Thoughts. Become. Things.


What are you waiting for, Spread your wings and soar


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2011

Faultline


אפשר לומר שאני אוהבת את המשחק הזה, כי אני תמיד משחקת על בטוח. כמו שאם נשחרר ציפור מחוץ לקן שלה - היא תהיה מאושרת ותתעופף הלאה. הריגוש שמספקת לי תחושת חוסר הוודאות הוביל אותי הרחק הרחק מהבית.


 


אבל יש רגעים.... שאני מתחילה לרעוד, הטעות המושלמת שיכולה להרוג אותי בכל רגע.


זה מסמן לי באותיות מודגשות שיש שלב חדש שאני צריכה לעבור, לקחת סיכון, לקפוץ שוב לעוד אגם של מים קרירים.


אני מוכנה ליפול, לשבור ולאבד הכל, ואנחנו עוד מרקדים על קו השבר...


זה יכול להיגמר, אבל אני דווקא חושבת להישאר.


דמיינתי כבר אינספור פעמים, כמה אני רוצה לשכב מתחת שמיים בוערים משמש שתסנוור ותלטף אותי. זה מסוכן לי, אני יודעת.


לא השמש.


לאיזה מהדברים בדיוק אני אומרת - לא?


מתחדדת.


 


מה קורה כשמושכים דבר עוד ועוד ועוד, ועוד קצת? הוא מתפוצץ כמו בלון ענק ומלא מים ומרטיב את כולם כך שאי אפשר לפספס שהיה כאן פיצוץ.


אני פוגשת את הפיצוץ הזה בכמה מישורים. אסור למשוך דברים. אסור להתפשר עד עוד קצת ועוד טיפה.


החוכמה היא לדעת מתי הרגע הנכון לחתוך, גם אם הנסיבות לא מושלמות ואולי זה נראה כמו משהו שאפשר בקלות להתחרט עליו אחר-כך.


עדיף להתחרט על חיתוך ישיר מאשר להתבאס על פיצוץ אדיר.


 


כל נשימה, היא כמו לקיחת אוויר אחרונה לפני כאב הלב. ואולי אני יכולה לחכות?


אבל אני עדיין רוצה לנשום את זה פנימה, כמו רוח של קיץ.....


מגיע לי לשחרר קצת את המושכות והחבלים ההדוקים שהצבתי סביבי.


 


לא יודעת מה יש שם בסוף אבל אני דוהרת לעבר האופק, ומשום-מה אני ממש בטוחה שיש שם משהו טוב.


סומכת מאוד.


 


מ ש י


 


 


 

נכתב על ידי sSilense , 19/5/2011 23:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצמאות


לעומת שנה שעברה, יום העצמאות הזה מגיע בזמן. (תחילת מאי, מזג אוויר אביבי, אופטימיות כזו סוררת בסביבה.)


מה שבעיקר מסמן חזק את יום העצמאות הזה - הם המון סימני קריאה גדולים שאי אפשר לפספס:


עצרי, תזכרי, תלמדי, תיישמי, תיזהרי! תחזרי, תשמרי, תזכרי, תזכרי, תזכרי.


בערב אחד מוזר שנפצח בקטטה עם השכנים והתגלגל לריב גדול, זועק ורווי דמעות, נפלתי לתהום האהבה המתוקה.


לא ידעתי אז שזוהי תהום מסוכנת שעלולה לקחת את הלב שלי ולעשות איתו על-האש (וול דאן) ואחר כך לפרק אותו לגורמים ולאכול אותו עד שלא ישאר ממנו זכר.


 


מאז הוא כבר הספיק להתאחות קצת. יש דופק.


צמחו כמה גבעולים חדשים בשדה הקרב השרוף.


 


ולמרות הכל, עדיין לא יכולה שלא לחזור אחורה, לסגור חצי מעגל, לחייך חצי חיוך ולחזור שוב ושוב על הלקחים.


ובעיקר, להרגיש מחוסנת.


(ומאושרת, ומיוחדת, שלמה, מחוזקת, בטוחה, ומעל לכל - חופשיה כמו ציפור שיר).


 


לא נותר צל של ספק - באפריל קרעתי את עצמי למוות. ולא במונחים של כסף. במונחים של הנאות!


בתקופת השיברון החורפית שלי נהייתי קנאית לחופש. סדר העדיפויות השתנה כמעט מקצה לקצה - עכשיו החופש הוא מעל לכל.


בראש פתוח, מחשבה חופשית, לו"ז צפוף של אירועים חברתיים ויציאות, בילויים והסתובבויות איפה שבא לי, למדתי להנות מכל העולמות.


יצרתי לי מעגל חברתי עצום ומצאתי את עצמי מתמרנת בקושי בין דבר לדבר, מפזרת כספים ולא רואה את הסוף של זה - מתמכרת לחיי ההוללות.


רק שבתוך כל זה, שכחתי קצת את עצמי.


לא עבר הרבה זמן עד שהגוף התחיל לתת אותותיו - תני לי מנוחה. תרגיעי. שבי רגע בשקט. כשלא הקשבתי לו - לבסוף הוא ריתק אותי למיטה והכריח אותי להתאפס. כך גם (בין היתר) הכסף ההולך ואוזל מחשבון הבנק שלי.


 


אז פיניתי לי זמן, וגיליתי שכל הדברים ששמתי בHold לאיזה חודש-חודשיים, עדיין מחכים לקצת תשומת לב ומחשבה.


כמו מה לעשות, לאן להתקדם, איפה (עוד) לחפש את עצמי (ומה אני אמצא שם?), להעשיר את הדמיון בספר או שניים מהרשימה של הספרים-שעוד-לא-קראתי-שמחכים-על-המדף, לנגן, לשיר המון, להירשם לקורס ריקודים סלוניים, לפרמט את המחשב (זה כמעט כמו לעשות ריסטרט לחלק נכבד מהחיים), להשקיע במחשבות, לעשות אהבה, לכבוש את כל הרשימות שלי בvים צבעוניים, לצאת לרוץ, לדאוג לעניינים בריאותיים ולרסן את הארנק.


וכמובן, כמובן, שכל אלו מחוייבים בליווי חיוך גדול מאוזן לאוזן.


 


אני מאושרת על היכולת החדשה שיש לי, לקלוט מרחוק את העצב/עצבנות/מירמור/דכדוך, לזהות את השורש שלהם ולעקור אותו לפני שהוא מעיז לחדור מתחת לעור שלי. אני הודפת את הבעיה עוד לפני שהיא נוצרה, ואני תמיד על המשמר.


 


יש הרבה שירים חדשים ויפים בגלגל"צ.


משי.


 

נכתב על ידי sSilense , 8/5/2011 16:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  sSilense

בת: 36

תמונה




16,284

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsSilense אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על sSilense ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)