מונולוג.

אחרי שבועים שלמים שקצת תפסתי מרחק מעצמי פיתאום גיליתי  מחדש את האדם הזה שהיה בתוכי....כאילו, כן ייצא לי ליראות אותו פעם כשיוגב נסע ליום לתחרות סוסים ופעם פה בשרותים ופעם שם במקלחת.אבל בעקרון די הזנחתי אותו.

שזה מאוד לא יפה.

אז עכשיו אני מפצה אותו בהרבה שוקלד[ חצ'קונים], ממחטות איכותיות [עיינים אדומות ונפוחות מבכי] ובעיקר קופסאות על גבי קופסאות של סיגריות[עשן חינני ליראות].המצב שלי לא היה ניראה כה מזהיר מעולם.

פרידה....ממ...קראתי לא מזמן ספר על פרידות משהו בקטנה , מצחיק כזה...

והם דיבנו על זיון אחרי...הסקס אם האקס..אויי מה שהם אמרו שם היה כל כך נכון.כאילו חוץ מהאקט המיני, באמת שאין בזה שום דבר טוב.

עוד משהו שהתחלתי לעשות.לקרוא.

אחקי שבועיים כבר התחלית להרגיש הרבה יותר טוב. במיוחד אחרי שהיה לי סטוץ ממש נחמד אם אחד מהחברה.

ככה שזה באמת העסיק לי את הראש מיוגב.

בן..ההוא מהאוטובוס .

שנינו על המיטת קומותיים בחדר של הבנים.

שלוש בלילה, כל הבנים נוחרים.כל אחד מהם משמיע צליל אחר.

אני צמודה לבן.

בחוץ חושך חכול וניכנס אור עדין מהווילון הלבן.

אור ירח הודף את פניו של בן. עיניו הכחולות משתקפות בעייני.

ונאי שוכבת ליידו ויידי משוטטת לה על חזהו ובטנו.יש לומר שהוא חטוב פלוס פלוס, אבל סופר יהודי.

הוא מלטף אותי ומתעסק לי בשיער. זה נחמד.הוא חמוד.ורציתי אותו כזה כמה זמן.

הוא מתקרב לפני ושפתיו כימעט נוגעות לא נוגעות

.אני לוחשת לו "אני לא רוצה לעשות פה כלום כי הבנים פה" והוא מחייך בהבנה ופשוט מנשק אותי בצורה מטורפת.

באותו הרגע עבר לי בראש "האם אתה בכלל מקשיב לי!?או שזה היה מין-שתקי ותני כבר".אבל המחשבה הזאת עפה לי מהראש שנייה אחרי ובמקומה באה מחשבה מאוד נחמדה על הלשון שלו.

נגיעות בצוואר בלחי, נשיכות שפתיים, ידיים משוטטות על הגוף.

לפתע  היד שלו החלה לשוטט מתחת לחולצה שלי ועלתה ועלתה, ועצרתי.

ואז עשיתי את זה ...אני לא יודעת עוד אם זו הטעות הכי גדולה או ההחלטה הנכונה, אבל מה שבטוח זה המשפט שדופק כל רגע אינטימי מחרמן.

"מה אתה באמת רוצה שייצא מזה ?" זרקתי לו את המשפט ככאילו סכין גדול לזין.

הוא הסתכל עליי במבט מבואס.

"את האמת " המשכתי והעלתי על פני חיוך.

"את האמת ?" הוא מלמל, "אני לא ממש בקטע של קשר עכשיו".

ירדתי מעליו."אני מבינה"אמרתי באכזבה.

"אל תעלבי "הוא ניסה לתקן,

 "אני לא " חייכתי כמנסה להדביק את השבר.

"זה לא אישי נכון?"שאלת אותו .

"לא , לא באמת דלא". הוא אמר בחדות.

"אוקי..אני מניחה שאני יילך עכישו" אמרתי .

נתתי לו נשיקה על הלחי והלכתי חזרה לחדר שלי.

לא סיפרתי את זה לבנות.זה ייכל ליצור מצבים לא נוחים.

חשבתי שהיכ טוב זה פשוט להתנהג כאילו זה לא קרה.

אבל הצלחתי לשמור את ה"לא סיפרתי" בדיוק יום אחד. קשה לי לשמור בבטן.יש לי מה שקוראים לזה"פה שלשול".

מספק בנתיים?חח אותי טיפ'לה כן.שיהיה לנו לילה טוב. אני אישית לא מצליחה להירדם.

 איזה באסה שאני עדיין רודפת אחרי אותו חיבוק.אבל אתם לא מבינים כל מה אני מדברת.וזה כל הכייף שלי, אני מיסתורית!מאואוהאועההה.. המבין יבין....