לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

מונולוג.


נסו אתם לתאר אותי..אני וויתרתי..


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2008

עצוב לי..


אני באמת כל כך עצובה .

אני שמחה שסיימית לימודים.

אני בשוק שסיימתי בעצם.

לא דמיינתי שאני יעבור תבגרויות האלה..

לא דמיינתי שאני יגיע לי"ב אם כל שנות הלימוד.

תחילת השנה הייתה ממש קשה וראיתי רק שחור.

לא הצלחתי בלימודים..לא ראיתי את עצמי שורדת...דמיינתי איך אני מעבירה את השנה מספסל לספסל בחוץ.

ואז עברתי לאנקורי.

הבחירה הכי טובה בחיים שלי.

רציני עכשיו.

המקום הזה..עשה לי כל כך טוב.

אנשים שם מדהימים אחד אחד..המורים שם...זה כמו לבוא למשפחה.

לא משנה אם היה לי הכי רע בעולם, הייתי מגיעה לבצפר ופשוט היה לי טוב.

ולחשוב שפתאום כל זה נגמר.

אשכרה, נגמר.

אז וואלה אין יותר בגרויות...אין יותר שיעורים אם אילן בחושך שכולם נירדמים.

אבל..אני יתגעגע לזה כל כך.

אני יתגעגע לכל החברים, לבייחד הזה שיש שם, שאין בשום בצפר אחר.

כשעזבתי את עמי אסף, הייתי שמחה.

לא היה אכפת לי לאן אני עוברת ואם אין לי בכלל חברים שם. רק לברוח משם, לברוח.

עכשיו...

אני מתקשה לעזוב.

ואחרי ההצגה ישבנו מאחורי הקלעים כשחילקו את התעודות והסתכלתי על שורת המורים שמחבקים כל אחד מאיתנו שעוזב לחיים שלו, לצבא שלו..

והתחלתי לבכות . לא יכולתי. לא עיקלתי. פשוט לא הבנתי שזהו..זהו?

וזה בשבילי סיפור גדול אש.

סיפור ענק.

ומי שלא באנקורי לא יכל להבין. רציני...זה מה שמשנה! ...וזה ההבדל.!

השנה הזאת...וזאת הייתה סך הכל רק שנה אחת..והיא הייתה מהפכה ענקית בשבילי ואני לא ישכח את זה.

אם כמה שאני מפחדת מה יהיה עכשיו. ואני אשכרה מפחדת.

כי..אין...אין לי מה לעשות מחר.

אין לי סדר יום.

פשוט..אין.

וזה מפחיד.אותי .זה מפחיד.

ועוד שלושה חודשים צבא..

ומי אמר שזה הדבר הנכון לעשות?להתנדב. אולי לא?, אולי אני צריכה לעשות דברים אחרים.

וזה גם מפחיד אותי..

הבחירות שלי.

אבל כמו שנילחמתי אם כל העולם על לעבור לאנקורי...אני מאמינה שלהתנדב זה הדבר הנכון באמת.

אני מקווה ששנה הבאה תיהיה טובה.

אני מקווה שאני יבוא לבצפר אם מדים וגם אם חיוך.

אני מקווה שהגרון יפסיק לכאוב לי בעוד כמה ימים כל פעם שאני יחשוב שניגמר.

זה בדיוק המשפט.אנקורי,תבוא. תבין.

באמת.

אני לא יכולה להסביר כמה עצוב לי.

אמא קוראת לי חייזר. שאני בוכה שסיימתי בצפר.

מי היה מאמין....שאני יבכה ולא ירצה לסיים בצפר..?

אני רואה את זה כשינוי ענק.

אני לא מפחדת מלמידה יותר.

אנ לא דוחה דברים יותר.

גם את זה אני רואה כשינוי ענק.

אני מאמינה בעצמי..אני פשוט בן אדם אחר...ואף אחד לא יכל לקחת את זה ממני.

וההצגה שלנו...היא הייתה מדהימה.

באמת. זה היה ברמה אחרת.

אין לי כוח לשים תמונות.

אבל באמת מי שלא הזמנתי..או מי שלא בא...ממש הפסיד לראות חלק קטן ממשהו כל כך טוב.

 

ומחר ..אני יקום וילמד לתאוריה ואלך לחפש לי עבודה .

ויחפש שיגרה.

כי אני חייבת.

 

הייתי חייבתלשפוך ...

אם אני מתחילה דבר על זה אני בוכה יישר..ואם חברים מאנקורי זה קשה כי הם גם מבואסים כמוני..

ואם חברים לא מאנקורי ..הם פשוט לא מבינים...

שנה הבאה.

אני מבטיחה..מבטיחה!לעצמי...שיהיה לי טוב. אני יעשה לעצמי טוב.

 

מי מאמין שבכלל סיימתי בצפר...

מי שמכיר אותי באמת...יודע..כמה התהפכתי השנה...

והאמת אין הרבה כאלה שמכירים אותי ככה..

בתיה והדס אני כל כך אוהבת אותכן.

אופיר אני כל כך אוהבת אותך.

 

וזין שנה הבאה לא שומרים על קשר.

אני יקרע אתכן אם לא.

נישבעת.

 

נכתב על ידי peli :) , 15/7/2008 01:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  peli :)

בת: 33

MSN: 




12,200
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpeli :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על peli :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)