על משמעות החיים ושטויות אחרות

- שהמסו"ל שלי מתעקש למתוח קשר קווי בין כל הכלים בסוללה. קשר קווי זה בערך כמו קופסאות קוטג' מחוברות ביניהן בחוט. זה לא אמין, זה לא יעיל, זה חסר-תועלת ואי-אפשר באמת להשתמש בזה. אבל הוא מתעקש, כי  ככה הוא. וכשזה לא עובד הוא מכריז שאף-אחד לא הולך לישון עד שהקשר הקווי שלו לא עובד. ומי יוודא שהקשר הקווי יעבוד? אני, כמובן. גם אם זה אומר להחליף לב-מערכת בתומ"ת 2ב' באמצע הלילה.

- שהמחשבים בכלים קורסים בתדירות של פעם ביומיים. בלי המחשבים האלה אי-אפשר לחשב נתונים ובלי החישוב שלהם אסור לירות. במילים אחרות, כשמחשב כזה קורס, התומ"ת לא בכוננות והסוללה לא יכולה להשיב באש מיידית לכל אירוע שלא יהיה. כפועל יוצא מכך, אני נאלץ בשבת בבוקר/באמצע לילה לבוסס בבוץ בין התומ"תים, לפרק מהם את המחשבים, להשוות ביניהם כדי לגלות את התקלה ולרדוף במשך שעתיים אחרי האנטיפתים של מחלקת קשר שיחליפו לי אותם.

- שיש בלאי קשר באופן כללי. תקלות שלא נגמרות, מפק"צים טכנופובים שלא יודעים איך להשתמש בציוד קשר, זורקים אותו בבוץ ואחרי זה מתפלאים שהוא לא עובד. בסוף אני זה שעובד מול מחלקת הקשר של הגדוד וחוטף מהם את כל ההאשמות על "איך זה שבסוללה שלך יש כל-כך הרבה בלאי" ו"למה לא עושים טפל"ש קשר כמו שצריך". נגד הקשר של הגדוד כבר שונא אותי, טוען שאני מתקשר אליו יותר מאמא שלו. אם הוא והמחלקה שלו היו מספקים מענה לבעיות בסוללות אולי זה היה נחסך ממנו.

- שהסמסו"ל (כן, יש דבר כזה בתותחנים) טוען שאני אדיש, שאני לא עובד נכון, שאני לא עובד יעיל - -ועוד מעז להוסיף שאם היה נדמה לו שאני לא עובד בכלל (רמז?) הוא היה "מעיף אותי על טיל". כאן כבר דאגתי להבהיר לו שאליי לא מדברים ככה ושאם הוא רוצה לתת ביקורת בונה הוא מוזמן, אבל שלא יתפלא שאין עבודה יעילה כשאני עסוק כל היום בכיבוי שריפות. עם המסו"ל/סמסו"ל הקודמים שלי בחיים לא היו לי כאלה חיכוכים.

- שיש לצוות שלי שני סמפי"קים - לא אחד, שניים - ושניהם לא מסוגלים לתפקד. שלושה מפקדים בצוות אחד, לעזאזל, והצוות הזה לא מתפקד בכלל. היום כשהתקשרתי לשניהם (בנפרד) לבקש שיבואו להחליף אותי במשימה דחופה שהם יכולים לבצע במקומי, כי אני צריך להתארגן ולצאת הביתה והם יוצאים רק מחר - הייתי צריך להתחנן חצי-שעה ולהעלות את הטונים רק בשביל שהם יואילו בטובם להחליט מי מהם בא לעזור לי. כמעט צרחתי מתסכול. רק כמעט הפעם.

סעמק.

חלאס.

המילה "סעמק" נאמרת במלמול. "חלאס" זה כבר בעצבים. פעם אחת בקשר מפק"צ התלונן על תקלת קשר אצלו בתומ"ת. בתגובה הוריתי לו לסתום את האוזניים אם הוא לא רוצה להיות עד לצרחת תסכול נוראית. כעבור שניה בקעה מגרוני המילה "חלאס" בעוצמה כזאת שאולי משהו בקשר אצלו תוקן. פעמיים אחרות עברתי דרך הגינה העגולה שהורים כלשהם נטעו לזכר בנם באמצע הבסיס בעצבים שוצפים, נעמדתי במרכזה וצרחתי אל השמים. "חלאס". מילה חדשה בלקסיקון. לא מאמין ב"עד מתי" ו"כמה עוד", אבל לא האמנתי שיבוא היום שאני אצרח בגלל הצבא, רק בשביל לפרוק.

רגילה עכשיו. לראשונה מזה שנה, חמישה חודשים ושבועיים. כן, אני זוכר את התאריך של הרגילה הקודמת שלי. לא במקרה - היא היתה היחידה. אני צריך לנוח.