על משמעות החיים ושטויות אחרות

בעזרת השאלון הבא תוכלו לבדוק האם יש לכם תכונות של אנשים רגישים מאוד. ענו על כל שאלה בהתאם להרגשתכם. אם משהו אפילו קצת נכון לגביכם, ענו “כן”. ככל שתצברו יותר תשובות “כן”, כך יש סבירות יותר גבוהה שאתם אנשים רגישים מאוד.

1. אני מוצפ/ת בקלות ע”י גירויים חיצוניים חזקים - בקלות, כן

2. אני מבחינ/ה בדקויות בסביבתי - לא בא לי טבעי דווקא

3. מצבי רוח של אחרים משפיעים עלי - קשה לומר

4. אני רגיש/ה מאוד לכאב פיזי - דווקא מהיותר-עמידים

5. אני מוצפת בקלות ע”י דברים כמו אורות חזקים, ריחות חזקים, בגדים מבדים מחוספסים או קולות חזקים - בעיקר אור ורעש. כן.

6. לאחר יום עמוס אני מרגיש צורך לפרוש הצידה, למיטה או לחדר חשוך או למקום אחר בו אמצא מעט פרטיות והקלה מגירויים חיצוניים כלשהם - absolutely

7. אני רגיש/ה מאוד לקפאין - לא שותה, לא רלוונטי

8. יש לי חיים פנימיים עשירים ומורכבים - אפשר היה לטעון שכן, עד הגיוס

9. אומנות ומוסיקה מאוד נוגעות בי - בתנאי שהן טובות

10. מערכת העצבים שלי לפעמים מרגישה בקצה גבול היכולת - קורה

11. אני מאוד מצפוני/ת - הייתי ועודני

12. אני נבהל/ת בקלות - חיובי, אבל שומר על קור-רוח!

13. אני מאוימ/ת כשאני צריכ/ה לעשות דברים רבים בו זמנית - בהחלט

14. כשאני נמצא/ת עם אנשים, קל לי לדעת מה צריך לשנות כדי שהם ירגישו נוח יותר, כמו לשנות תאורה או מקום ישיבה - לא אני.

15. אני משתדל/ת לא לעשות טעויות או לשכוח דברים - מאז שאני זוכר את עצמי

16. אני משתדל/ת להמנע מסרטים ותכניות טלויזיה אלימים - זה לא מדבר אליי

17. אני נכנס/ת למצב של עוררות יתר לא נעימה, כאשר דברים רבים מתרחשים סביבי - מוכר

18. רעב יוצר בי תגובה חזקה, מאוד מפריע לריכוז שלי או משפיע על מצב הרוח שלי - אם משפיע, אז בעיקר לטובה

19. שינויים בחיי מזעזעים אותי ומוציאים אותי מאיזון - לרוב, כן

20. אני נהנה/ית מדברים מאוד מעודנים כמו – ריחות, טעמים, צלילים ויצירות אומנות מעודנים - לא מזדהה עם השאלה

21. המנעות ממצבים שמטרידים אותי, או מציפים אותי וגורמים לי לעוררות יתר, היא בעדיפות גבוהה עבורי - יש לי נטייה כזאת, אני נאבק בה שנים

22. אני מוטרד/ת מגירויים אינטנסיביים כמו רעש או מצבים כאוטים - לגמרי. השאלות פה לא קצת חוזרות על עצמן?

23. כשאני צריכ/ה להשתתף בתחרות או להופיע בפני אנשים בזמן ביצוע משימה, אני נהיה/ית כל כך עצבני/ת או רועד/ת בגופי עד כדי כך שאני מתפקד/ת הרבה יותר גרוע מאשר במצב הרגיל - קשה לקבוע. רוב המקרים מוכיחים שלא.

24. בילדותי, מבוגרים ראו בי ביישנ/ית או רגיש/ה מידי -  אכן.

25. אני מרגיש/ה מוטרד/ת מאוד כשאנשים מבקשים ממני לעשות דברים רבים מדי בו זמנית - כן, וכשהם חוזרים על שאלות שכבר עניתי עליהן

אם עניתם בחיוב על 12 או יותר מהשאלות, קרוב לוודאי שאתם רגישים מאוד. אבל אף שאלון פסיכולוגי אינו מדויק עד-כדי כך שאתם יכולים לנהל את חייכם על פיו. אם עניתם בחיוב רק על שאלה אחת או שתיים, אבל ההגדרות מתאימות לכם מאוד, ייתכן שגם במקרה זה אתם צודקים כשאתם אומרים שאתם רגישים מאוד (מתוך הספר "אדם רגיש מאוד", מאת ד"ר איליין ארון)

כ-17 תשובות חיוביות. "כ-" כי כמה מתוכן מתנדנדות ויש עוד כמה שהיו קרובות ללהיות חיוביות (אני מניח שקטנוניות באה ביחד עם זה בעסקת-חבילה).

מה זה אומר עלי? משהו שלא ידעתי כל השנים? לאו דווקא. אלא שמעולם לא הגדרתי את התופעות האלה וקישרתי ביניהן בצורה מודעת.

נכון, אני לא אוהב רעש/מקומות הומי-אדם/טמפרטורות מוגזמות לכאן או לכאן (וגם רטיבות! עניין שעליתי עליו די לאחרונה וגם לפני 15 שנה בערך), נלחץ מריבוי משימות ואפילו מריבוי-משימה, ביישן מאז שאני זוכר את עצמי ומשתדל לרצות את כולם - אבל תמיד תייגתי את כולן תחת או בסביבת "ביישנות" כתכונת-אם ולא כתכונה שווה בין שוות העומדת בשורה אחת איתן.

לפני כשבוע-וחצי (אם לדייק, יום שיש ה-25.02.11, קטנוניות אמרנו?) התפרסמה הכתבה "המופע של שיא הרגש" מאת אספה פלד אלימלך במוסף "7 ימים" של ידיעות. רציתי לסמן לי את הקטעים הרלוונטיים, אבל הייתי צריך לחזור מקוצרת ארורה ולא יצא לי. ביקשתי שישמרו לי את העיתון וכעת מצאתי את הזמן לכך.

בכתבה מסופר על ד"ר איליין ארון שסדרת מחקרים פורצי-דרך שלה מגדירים מחדש סל-תכונות כמו פחד מרעש, נטייה לבהלה ולחץ מאירועים חברתיים כתכונות של "אנשים רגישים מאוד". מסתבר שהאמריקאים כבר עשו מזה תופעה, כמו שרק האמריקאים יודעים. זה עכשיו באופנה אצלם, כחלק מהתרבות האובר-פלורליסטית שמתפתחת במערב - לוקחים את קבלת השונה לכדי הקצנה ויומרה להיות שונה וממציאים לעצמם מחלות-נפש - אלא שלא במחלות-נפש עסקינן! וזה בדיוק העניין.

המחקרים האלה (שמסתבר שספר אודותיהם ראה אור כבר ב-1996) טוענים שכ-15-20% מהאוכלוסיה מוגדרים כ"רגישים מאוד" ויש לכך גם הסבר פיזיולוגי. "מערכת העצבים של אנשים רגישים מאוד מאורגנת אחרת, והיום גם מחקרי המוח המתקדמים תואמים את המחקר. המבנה הזה מאפשר להם לראות דקויות ופרטים רבים, אבל בלי פילטר מתווך. לכן הם מוצפים, מתעייפים ונבהלים מהר. הם לא מסוגלים לבצע כמה מטלות במקביל ונלחצים עד אימה כשהם נדרשים לכך. הגירויים האלה גורמים להם לחץ ומצבי-רוח קיצוניים ומשתנים". זה נשמע קצת קיצוני כשמנסחים את זה ככה, אני יודע, אבל נניח למילים הספציפיות בהנחה שהן מעבירות את המסר הנדרש מהן.

עוד מהתיאורים שלכדו את עיני: "אנחנו מוצפים כל הזמן בגירויים חיצוניים ופנימיים והמוח, כדי להתמודד עם שפע הגירויים, יוצר פילטר שהוא בעצם הקשב... הפילטרים שלהם מסננים פחות והם מוצפים מרעש, מאור או ממגע. הכל חודר לתוכם והם מתבלבלים והמוח שלהם יוצר מערכות התמודדות כדי להגן על היעדר ה'עור', על הפילטר הלא-מספק. ביישנות, למשל, זו הגנת יתר של המוח על הצפה. לא כל הרגישויות זהות". ו-"המקרה הקיצוני של הגנת-יתר הוא אוטיזם". לא לחינם הזדהיתי עם אוטיסטים כשנחשפתי לעולמם.

הכתבה מתארת את הקבוצה הזאת באוכולוסיה בתכונות נוספות כמו "יכולת להזדהות עם החלשים והנזקקים", "אנשים עם עולם פנימי עשיר ועמוק, מאוד יצירתיים ומצפוניים" ועוד כהנה וכהנה תיאורים שמעבירים את המסר "מדובר באנשים חלשים ומסכנים שזקוקים לתמיכה ולהבנה. קבלו אותם כמו שהם" במסווה של לגיטימציה לתופעה. "אתה לא שונה, אתה מיוחד". מרואיינים גם שניים-שלושה אנשים שהספר פקח את עיניהם ושינה את חייהם מרגע שהבינו מי ומה הם. מעבר להזדהות שלי עם הנושא (שכן לאור תשובותיי סביר מאוד להניח שאני נמנה עם הקבוצה הזאת), כל העניין גרם לי לתהות אם במתן לגיטימציה לתופעה הזו לא נגרמת הנצחה של המצב כמות שהוא. אני, הגם שלא הכרתי את ההגדרה והמונח המדויק שניתן לה כשם, זיהיתי בשלב כזה או אחר תכונות אופי בעייתיות אצלי שנלוו להיותי אר"מ (חלאס, כמה פעמים אפשר לכתוב את זה?) והתמודדתי איתן כמיטב יכולתי בשיטות מאולתרות תוצרת-בית. אני אפילו חושב שעשיתי עבודה די טובה, גם אם מדובר בתכונות גנטיות שאינן ניתנות לשינוי, מה שאומר שהן כנראה ילוו אותי עוד שנים ארוכות. היה אפילו רגע בשנה החולפת שבו הבנתי פתאום שאני שלם עם מי שאני ולא מחפש יותר לשפר את עצמי בשביל מישהו או משהו חיצוני (בשביל עצמי אולי, בזמן ובמקום הנכונים). אולי אני צריך ליזום מצעד גאווה?

כן, זה סגנון שקשה יותר לתפקד איתו בתרבות המערבית שהיא צרכנית, רעשנית, המונית ואגרסיבית, אבל כנראה שאין מה לעשות נגד זה, רק לעמוד בקשיים ולסבול באומץ. מצד שני, אהבתי את ההמלצה לאורח-חיים מאוזן הכולל הליכות ארוכות ומדיטציה ("כל סוג של מדיטציה ועבודה עם הגוף הוא מאזן ותורם להרגעת מערכת העצבים. זה יכול להיות טאי-צ'י, יוגה או צ'י-קונג. המטרה של זה היא בעצם לאזן את מערכת העצבים שיצאה מאיזון כתוצאה מגירוי-יתר או מחוסר גירוי מוחלט") ואת האמירה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אנשים רגישים מאוד צריכים לדעת שהם זקוקים למנוחה רבה במהלך היום, יותר מהאחרים... בלילה מומלץ על שינה ארוכה ולהיות לפחות שמונה שעות וחצי במיטה, כי גם אם אתם לא ישנים, אתם שוכבים עם עצמכם כבתוך בועה סגורה שמרגיעה את מערכת העצבים ומאפשרת עיבוד של החווייה והרגשות". וואלה, יופי. ואותי שמו מפקד טירונים. אף-אחד לא יכול לתפקד נורמלי עם שעתיים-וחצי שינה בלילה במשך ארבעה חודשים. פלא שכמעט חטפתי התמוטטות-עצבים?