שלום =]

חג מלחמה שמח.

(טוב. אני סתם דוחה. מצטערת.)

אני לוקחת את כל המלחמה בהומור (כי אני גם ככה גרה במרכז) ומנסה לחזק את חברותיי הצפוניות כמה שאפשר (כשאני לא בדיכאון ומורטת שיערות מהאף מרוב עצבים...) עם חיבוקים וכאלה.

אני חושבת שאני משתגעת.

יש לי אנשים (במובן הכי פשוט של המילה) בתוך הראש.

זה מחרפן אותי שאני צריכה לצנזר מחשבות.

זה מחרפן אותי שאני לא נרדמת.

אם המצב יחמיר, אני אתחרפן סופית ואכה מישהו על הראש.

זה לא עובד ככה.

החופש בא לי ברע.

אין לי מה לעשות בבית...

אמא לא ממש נותנת לצאת כי נסראללה איים על ת"א ואסור לי להגיע לשם... (ומה בכלל אפשר לעשות בחור שאני גרה בו!?)

אסור לי גם לנסות ולהגיע לבאר שבע לפגוש את אהובותיי (כי זה רכבת ובבאר שבע יש פושעים.)

אמא שלי מתנהגת בפולניות יתרה...

אני מנסה להוציא רישיון, אבל צריכה תאוריה לפני זה.

המשך שבוע נעים.

שאי.