המחלקה הטיפולית של הגריאטריה השיקומית

אני פשוט גאון על. למה? תסתכלו למעלה - יצא לי חרוז בכותרת.

וואו שינו את איך שכותבים פוסט כאן בישראבלוג. נו ככה זה אחרי שלא נכנסים אליו מיליון שנה, דברים משתנים. אם כבר דיברנו על דברים שמשתנים אחרי מיליון שנה (מי העלה את הנושא הדפוק הזה, זה ממש כללי וגם קצת חופר) אז תחשבו על משה שפתאום היה מגיע לארץ ישראל ורואה מה הולך כאן. הוא בטח היה מתלהב ממכוניות. או שהוא בעצם היה מתבאס מזה שהן לא הומצאו מוקדם יותר. או יותר גרוע - מגלה שיש ג'י-פי-אס, ואז הכי אוכל כאפה על זה שהוא הלך לאיבוד 40 שנה במדבר.

פסח היום! איזה הקשר מעניין! ובדיוק דיברתי על משה.

אני כל כך מת מעייפות שאני עייף. וזה הגיע למצב הזה שאתה יודע שעדיף שתלך לישון, אבל בגלל שאתה בבית ליום וחצי (נו, צבא) אז אתה רוצה להספיק כמה שיותר דברים ושינה נראית כמו בזבוז של זמן.

האמת שמתי לב למשהו. בצבא שינה זה בכלל לא בזבוז זמן, אתה רוצה לעשות את זה כמה שיותר.. אבל כשאתה מגיע הביתה אתה מתבאס אם אתה קם מאוחר וכאלה, כי אז שרפת זמן יקר של.. טוב, כלום. לדוגמא, השעה עכשיו כמעט אחת בלילה (אני חי על הקצה) וזה לא כאילו מילאתי את הלילה בדיונים על אנרגיה סולארית ופילוסופיה יוונית.

משהו שמרגיז אותי זה הצ'אט של הפייסבוק. אף יותר מרגיז זה כאשר מישהו מתחיל איתך שיחה, אתה עונה לו, במהירות יש לומר כי אתה בדיוק על המחשב כי אין לך חיים כי השעה 1 בלילה ואתה לא רוצה לשרוף את הזמן בשינה כי.. טוב אני לא אכנס לזה שוב.. קיצר, אתה עונה לבן אדם ואז הוא לא עונה. למשך זמן ממושך. וזה ממש מתסכל. אני מרגיש מרומה. אני כבר דמיינתי בן אדם שיושב מול המחשב שלו, פותח שיחה מיוזמתו במטרה לנהל דיאלוג שוטף, מקבל מענה מהיר ביותר, ובמקום לזרום עם השיחה, הוא מייבש. ההסבר היחיד לזה הוא שג'ק המרטש חזר מן המתים וכרת לו את שתי הידיים ובנסיון להקליד עם הרגליים שנשארו הוא נפל מהכיסא ופגע בראשו ואז איבד את ההכרה. זהו. זה ההסבר היחיד למה אנשים מייבשים בצורה כל כך מייאשת את הצ'אט של הפייסבוק. ועוד בשיחות שהם בעצמם יזמו!! אני לא מדבר על שיחה שאתה פותח ואז היא לא זורמת לשום מקום. כמו שאתה מנסה לדבר עם מישהו והדרך היחידה שבה אתה זוכה לתשומת לב זה רק אם אתה שואל שאלות וגם ככה אתה זוכה לתגובות של משפטים קצרים ואטומים. דוגמא:

אני: היי

איקס: היי

(so far so good)

אני: מה קורה?

איקס: הכל טוב מה איתך?

(הופה יש זרימה)

אני: סבבה. מה חדש?

איקס: לא הרבה.

אני: וואלה. מה עשית היום?

איקס: סתם הייתי בבית.

אני: ולא עשית שום דבר מעניין?

איקס: לא.

אני: אתה רוצה להגיד לי שישבת על כיסא ובהית לאוויר?

איקס: חחחח

(יופי, כמה מתחמק לענות ב"חחחח". ככה הוא גם יצא מידי חובה לענות לי ובכך העביר את הכדור חזרה אליי וגם לא פיתח שום נושא)

אני: אז איך בצבא?

איקס: חרא.

אני: למה?

איקס: טוחן.

אני: איפה אתה משרת?

איקס: בקורס חובשים.

אני: אה נשמע מעניין, לא?

איקס: כן.

אני: למדת ביולוגיה בתיכון וכאלה?

איקס: כן.

אני: ואתה מתכנן יומיות או בסיס סגור?

איקס: מה שיהיה יהיה.

אני: צודק, אבל עדיף להחליט ואז למשוך לכיוון שאתה רוצה כבר עכשיו לא?

איקס: יש מצב.

בקיצור הבנתם את הפואנטה!! רק להיזכר בשיחה דומה שהייתה לי אני יכול להתחרפן. קראתם את השיחה בכמה שניות, אבל במציאות זאת שיחה שהתמתחה על איזה רבע שעה.

אז מה? צבא?

כן! עדיין צבא! עוד חצי שנה ודי!! עד מתי??? נוב 08 עייפים.

הייתי חייב להגיד את זה. אבל התפקיד הנוכחי שלי הוא ממש נחמד.

אתם מסתכלים (או יותר נכון מדמיינים.. ואם כבר אתם מדמיינים, אז אני גבוה, בלונדיני, עיניים כחולות, שרירי וחכם) על רס"פ מעוז בבה"ד 11! כן כן, אני אחראי על ציוד לוגיסטי, משמעת וסדר הפלוגה של קורס ההכנה לקצונה של מגמת מעוז (תומכי לחימה) בבה"ד 11 הלא הוא בה"ד חיל השלישות בצריפין.

כבוד. כן. אני יודע.

זה ממש גיי.

אבל זה מה יש אחרי שלא הסכימו להחזיר אותי לזרוע יבשה. באמת שביקשתי לחזור לשרת בתותחנים, אבל באגף כוח אדם לא הסכימו להעביר אותי אז.. נתקעתי עם זה. אבל לא נורא. רק עוד חצי שנה (לא כולל 17 יום דפוק שיש לי.. כן הייתי גם בכלא) והכל נגמר.

הכל נגמר!

נגמר!

FINITO

אם כבר דיברנו על דברים שנגמרים אז... בואו נדבר על רגליים. הן ממש כואבות לי. ויש מזג אויר מגעיל שאני מאוד לא אוהב. החום הנוראי הזה שגורם לך לתחושת ייאוש, אבדון, שממה נצחית, קץ הזמנים, קץ האנושות, קץ הערכים והאתיקה המוכרים לנו, התמוססות התבונה ושחר השיגעון. כן. חום האביך הזה. זה מה שהוא גורם לי לחוש וזה רק אם אני מוציא את האצבע מהחלון. אני לא רוצה להגיד לכם מה אני מרגיש אם אני פתאום צריך ללכת לאנשהו.

יאללה להמשיך להתלונן.. בואו נראה מה יש לי ואני לא מרוצה ממנו.. אה, יש לי חברה ממש מקסימה, אבל היא גרה ברמת הגולן ואני באיזור המרכז. אז באסה לנו. זה ממש מעיק וקשה (לפחות לי) להחזיק ככה קשר. מה עוד? אה, אני משתחרר רב"ט בגלל הורדה בדרגה שקיבלתי. וואי אני חתיכת חייל בעייתי. ולחשוב שאני מאלה שעוד ניסו לתרום לעשות יותר ולא סתם להתחפשן בקריה. נו, זאת ההגדרה לאבסורד. או שזאת בעצם לא ההגדרה המדויקת.. בכל אופן, זה מבאס אבל צה"ל זה זין אחד גדול (מוזר שזאת עובדה ידועה אבל אני עדיין לא רואה הרבה הומוסקסואלים בצבא).

חוץ מזה אני חש צורך לשתף את כולם בזה שאני מגה-חנון ויש לי שירים מהמשחק red alert באייפון ואני שומע אותם כאילו זה שירים רגילים לחלוטין.

להגנתי ייאמר שאלה שירים מגניבים. כן. כי אני אמרתי.

איזה כיף זה אייפון (4 כמובן). אתם לא מבינים אפילו. אני מאוהב בו. אני אציע לו נישואים (בטוח יש אפליקציה כזאת). הוא פשוט עוזר להעביר זמן והוא כל כך שימושי (עכשיו סתם תקעתי סוגריים) כמו שיום שישי הייתי לי שמירה בבוקר של איזה שעתיים ופשוט ראיתי פרקים של סימפסונס או התעדכנתי על חשבון הבנק שלי (עוד סוגריים מיותרות). כן, אייפון זה אדיר ואין לי איך לתאר במילים כמה שהוא אדיר שכזה. חוץ מבעיה אחת שזה כל עניין השיחות והאסמסים שלו.. שהוא קצת מקרטע בחלק הזה.. אבל ממזמן פלאפונים הם לא בשביל ליצור קשר עם אחרים.

עד עכשיו מנסים לשדל אותי לצאת ואני מסביר בנימוס (טוב יותר בתקיפות כי אני עייף וגרמפי) שלא בא לי ובטח לא בא לי ללכת לבלו בר (מקום מעפן לכשעצמו) או באופן כללי לשום בר כי אין לי כסף, אין לי אוטו עכשיו (אח שלי לקח אותו) ובכל מקרה לא בא לי אלכוהול ואנשים ורעש ובלאגן (סוגריים). אפילו כשהציעו לי עכשיו לשבת על בקבוק יין באיזו מדורה נחמדה שאני דווקא בעד הדברים הסולידיים האלה אז סירבתי כי אני עייף כזה. למרות שאני עדיין יושב פה וכותב. כנראה שאני בעייפות כזאת של לא לצאת אבל בכל זאת להישאר ער. נראה לי שכבר דנו בזה. אולי עדיף שאלך לישון וזהו.

אולי באמת.

היי! הנה כוס קפה שהשארתי פה מלפני ארוחת החג! אולי אני אשתה אותה. אולי באמת. (כבר אמרתי שאני חי על הקצה?)

היה לנו בבסיס מסדר פסח של מפקד הבה"ד ובשביל זה סגרנו ומסרנו את כל החמץ ונותרנו ללא כלום במשרדים עד סוף החג. זה היה יום שלישי או רביעי שעבר. מה שטוב זה שאנחנו סגל של כופרים ודאגנו למלא את החסר. איך? יום חמישי יצאנו למטווחים עם הפלוגה ובארוחות חילקנו סנדוויצ'ים כאלה, אז לקחנו איזה 20 ומשו סנדוויצ'ים לעצמנו וכשחזרנו שמנו הכל במקרר במשרד וככה היתה לנו אספקת אוכל נורמלית לשישבת (כן, גם סגרנו אחרי זה). זה בהחלט הציל אותנו. אתם יודעים למה? אני אנחנו מעוז ואנחנו אדירים.

ונגמר לו הקפה. לא היה טעים במיוחד.

{תראו! סוגריים מסולסלות!!}

יאללה הגיע הזמן לישון.

לילה טוב.

ביוש!!

(כן, אמרתי ביוש. זה קטע כזה בזמן האחרון שאני אומר "היוש" ו"ביוש". לא יודע למה.. אולי זה בגלל.. שניה אני אפתח רגע פורנו....... לא, זה בסדר, אני עדיין נמשך לנשים. אם ככה אז לא יודע למה. זה כנראה סתם חמודי ומצחיקולי)

[כן אוקיי, אז אמרתי חמודי ומצחיקולי. יש לכם בעיה עם זה?? אבל ליתר ביטחון אני אבדוק שוב... לא, הכל בסדר. עדיין סטרייט]

(שמתם לב לעוד גיוון סוגריים? הפעם הן היו מרובעות!!)

טוב. לישון.

()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()()())()

"??Yes I know what a restraining order is! What, you think I never dated"

Some guy from Scrubs -