כי לא משנה מה, החיים ממשיכים וכל הזין.
החלטתי שאחרי כל מה שהיה, אסור לי בתכלית האיסורים להיות תלוי. תלוי באוויר, בלי לדעת מה יקרה איתי ואיפה אני אשן. אסור לי גם להיות תלוי באף אחד. אפילו לא משפחה. אחרי הכל - הבגידה הכי גדולה תבוא מהמשפחה. אני לא מאמין שהיא עשתה את זה. אמרה לי את כל הדברים שהיא אמרה והתייחסה אליי, אחרי כל מה שעברתי ושהיא עברה. היא אנוכית, דו פרצופית ופשוט חסרת לב. אישה קרה ומגעילה, אגוצנטרית ופשוט דוחה. אני עדיין לא מאמין. אבל אני הגעתי להחלטה שאני לא אהיה תלוי באף אחד. לא אבא, לא עדי, שני ודורין... אף אחד. לא מגיע להם שאני אהיה בחיים שלהם. אני אוהב אותם אהבת אמת חסרת גבולות, אבל זאת הבעיה שלי. כי מהם קיבלתי את הבגידה הכי גדולה. ושאני לא אזכיר את אמא, שנטשה אותי בעול כורחה.
אני החלטתי שאני משיג עבודה, ואני אסיים לימודים. אני אצליח בהכל ואממן את עצמי. אני שונא את זה, אבל אין ברירה אחרת. אי אפשר לסמוך על אף אחד באמת ובתמים. רק על עצמי, בשבילי. זהו. אני שונא את העובדה הזאת. אני לא רוצה ככה, אבל אני חייב. זאת האמת היחידה שבאמת אפשר להאמין בה ללא פשרות.
זה עולם קר ומנוכר, אבל לבדי אני אצליח... מסתבר שאין דרך אחרת.
Mr. Optimistic
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
